מחטט בפצעים האיש הזה
כולם צריכים לרחם עליו
הוא כל-כך מכוער, הוא מפלצת
אני מפלצת גם
העין שלו שרופה, גם השיער והלחי
והוא הולך על רגל וחצי
יש לרחם עליו, אנשים טובים
מה הפצצה שהתפוצצה בפניו
האם עוד איבר מינו והאשכים בין רגליו?
הוא מגדל סכינים במקום ציפורניים
על אצבעות כף היד
וחורק אותן בקירות ובסורגים
הוא לובש סוודר ישן פסים ירוק-אדום
מוחו חשוף, וגם בשרו

אתם אוהבים אותו מאוד, הוא חבר שלכם
איתו שיחקתם מחבואים ודמקה
ועכשיו הוא כלוא במבוך ענק מתחת לאדמה
אתם רוצים לדבר אליו, אתם רוצים לנחם אותו
אבל רק הקרניים נשלחות אליכם מראשו
וטלפיו האדירות מכות באבן החשופה
לבו כבד ועיניו כמו סכינים

רציתם לטייל עם האיש בגן-הבוטאני
כעת אתם מעל ראשו
והזרוע הענקית עדיין בוחשת בקדרה
את הסודות והכישופים שלה.

שק של מחשבות בדרך אליך
רגעים של הפרטת העולם למילים
מנשבת ברוח הקרירה  המוזה - בדרך אליך
חלומות שנקברו תחת חוסר-ביטחון עצמי

מחילת הארנב בדרך אליך
דרך האבנים הצהובות
העט בידיך והדף פרוש לפניך

רגעים שמתחרזים עם המחר
עם אתמול והווה
רגעים שנוזלים מבין אצבעותיך

תן לאריה אומץ
תן לדחליל שכל
תן לאיש-הפח לב

ברגעים שכאלה שבאים והולכים
אתה מתנדנד
מתכרבל בחלומות עד מעל הראש
זרוע מפלצת וזרוע מלאך
אתה מתנדנד.

אני פצצה של דינמיט ואבק-שריפה
אני שעון מתקתק
פי חתום בחותמת שעווה
עקרבים מיקרוסקופיים בתוך דמי
אני רוצה לחפור בור מספיק עמוק בשביל להיעלם
התקרה עקומה ומלאה חורים
צל של מלאך המוות על הקיר שלי
דומם במיטה אוכל את הלב חתיכות נתחים
אני עוצם עיניים ופורח
מהגוף והמוח שלי
נושך את השפתיים, מחניק כאב
אני פצצה שיש מי שטוען כל פעם מחדש,
בעוד אני עמל לנטרל
בואו מלאכי שמיים והקיפו אותי בטבעת שומרת
את דמי מקיזים בכל לילה
המחשבות רצות,
אני לא מצליח להירדם.

עם עין אחת אני מביט לאספמיה
צריחים מתנדנדים ברוח
לבנים-כסופים כמו שנהב
וצבא של אבירים לבנים
מסדר עשוי ללא חת
למרגלות הארמונות הגדולים - מעיינות גועשים
מים בלי הגבלה, חיים בלי הפסקה
דגל לבן על ראשי הצריחים, דגל של כניעה,
אך אבוי אם תופר השלווה
אני הולך לאספמיה
יש שם צמחייה מוריקה ירוק
השלווה סטרילית
הסדר מופתי
האנשים שפויים וחברותיים
חגורי חרב ושריון,
וצלולים
כל מה שצריך לעשות,
זה לטפל בסוסים.