הילה אלון / ילדים זו שמחה |
יושבת על ברכיים חמות (ברקע שיעול טורדני ודיבור מהיר)
היא מתעלמת.
אצבע אחת מציצה. סוללת
עשרות שבילים באד המכסה את החלון. או בעצם
מרכיבה עשרות חלקים בפאזל החלון.
חושפת לאט לאט את הילד המתבונן עליה מתוך הפאזל-
חבל כרוך סביב גרונו.
היא תנסה להוריד אותו, או לעקור את העמוד מן האדמה,
אבל היא לא תצליח.
ב. אני יושבת ומסתכלת על ילדה יפה
מנסה להתגבר על השלג הכבד שיורד בצידו השני של החלון.
אני לא מבינה למה
היא ממשיכה לנסות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|