|
בצמותייך אחזתי ולא אבוש עד
בוא החמה עד צאת הנשמה לעד
לא אבוש עד ימייך אדע כולן
כצמות הזהב של אימא אדמה
גם אם לעולם לא תהי שלי זה הזמן
גם אם יאמר את דברו די מיד וכאן
מתחתן לא איתך עם הזמן די מזמן
נשוא לא לגמרי מושלם בחיבולי ידן
מטיילים חבוקים בעקבי קרני החמה
אנסה להתעלם מאישיותי ומאילוצי הזמן
אטפס בהר להתבודד ולא להתענג בידן
עלמות חן רוקדות סביב עץ הזמן
ריקוד לא שמימי, ארצי, משי שמלתן
הן בלתי נראות, מסמיקות ביופיין
אוחז בצמותייך נאחז בכוח בך בהן
לא לאבד את ראשי הסחרחר מריקודיהן
25.11.12 |
|
|
נעים מאוד, אני
יגאל עמיר, פעם
גרתי בהרצליה,
היום זמני אני
קצת בדרום, אבל
יהיה בסדר תוך
שנה שנתיים אני
חוזר למרכז.
יגאל עמיר חושף
את זהותו ואת
עצמו לזאת שאהבה
את התל אביבי
ההוא, ומוסיף
ואומר: מה היא
לא שומעת
חדשות?
ובכלל למה
להתגאות שהוא
היה תל אביבי,
אני לא רץ וחותם
יגאל עמיר זה
שאהב את
האלקנ'אית! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.