אני קולה של הגיטרה
שעליה לא השכלת לפרוט
חליל-צד שאת ניקית
מעליו את האבק
שלא יטביע בו סימן

אני קולו של ספר
שאת סופו לא קראת
כי לא היה לך זמן
הדלת שטרקת
קולו של עט
כשהוא נזרק על השולחן

חריקה של מכתבה
קול המבחן שלא הגשת
והמכתב שלא שלחת
גם כשהיה מוכן.

הקול הצף
של אצבעות שלא הצבעת
גם כשידעת את התשובה
טביעתם של הגביעים
שנפלו מהמדף

אני קולה של השתיקה
שאת סיגלת
כדי לא להיכשל בלשונך
אני חודן של הפינות שאת עיגלת
כדי לא להיחתך.

קולו של הכדור שלא קלעת לסל
כדי לא לגרום להפסד
אני כדור שלא בלעת
פצע שמיאנת לחבוש
לבל יגליד ויהיה לצלקת.
דפיקה בדלת.

אני הד
בלי הצדקה
קולו של שום דבר
החור
שהיה לך בראש

הארון שלא סידרת
כדי לא לזרוק את המיותר
שהתעקשת לתפור
גרב שהשארת בבית אביך
כדי שרק תוכלי לחזור

אני קולו של השיכור
שלא גמלת
ילדה שלא הצלת
רישום שלא צבעת
כי היה לך רק שחור

אני קולן של השורות שלא כתבת
הקול של הגברים שלא אהבת
כי לא השאיר מקום

קולה של העדות שלא מסרת
על סיוטים שתקפו אותך ערה
אני כל החלומות
שעליהם וויתרת
כדי לא לוותר
על זכות הבחירה.

אני הדם של מיתרים שמחכים לך
סוף שעוד צריך לכתוב
אני עדה
את הילדה המתפכחת
כך נשמעת דלת שנפתחת
לכיוון הטוב.