בלבך בתי
נטוע סל הסבל,
בתוך יומך
שוכן בדד השחור,
כשנות דור
את בנכר שוכנת
ואין ביומך קרן אור.
שם בכפור
תא משפחתך חובקת,
מטען סבלך
זועק דלתות אמך,
קול בכייך
חנוק ואת חוששת
פן שמעו בא הלום.
האם בתי
אישך עודו בסבל,
אזוק יומו
וראשו בין מאכלת,
שכל חטאו
תורה נפשו חושקת
ולאלוקים לבו יסגוד.
שובי בתי
לך כמהה מולדת,
לאלוקים נסגוד
ללא מורא וחטא,
כאן ביתך
מאז ימי הקדם
שלך צוה אותו, בוראו.
© כל הזכויות של תוכן יצירה זו 479/12 שייכות ל- shulibangi
ש. שאול |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.