עורב שחור מעל ביתי
סובב יומם וליל
פורש כנף אל חלוני
כמבקש הוא מים,
בלכתי אל המשכב
נותר הוא פקוח עין
פן תבוא רעה אלי
ואיש סביבי עוד אין.

בהנץ אור החמה
יביט לי בעיניים
כמבקש הוא מחילה
ועף פרש כנפיים,
בשובו ממעוף יומו
במקורו עלי זית
לי הגיש כלאהובה
ושוב פרש כנפיים.

על העץ מול חלוני
להקת עורבים שוכנת
אותם הזעיק זה אהובי
העורב בשחור אדרת,
במצוותו שמורים חיי
ובדרכי אין נגף
אני היא אהובת חייו
והוא צפור קודרת.

היקום, בו נפלאות
ומוזרה בו הדרך
עורב שחור עטור נוצות
חמד בגוף של גברת,
בלבי יש אהבה
אל עורב שחור ליל
ששכן בתוך יומי
כבאהבת כלאים.

© כל הזכויות של תוכן יצירה זו 427/11 שייכות ל- shulibangi
ש. שאול