שירת האוטובוס היא לא שירת גיבורים
זוהי שירה יומיומית שנכתבת על גבי דפי השיעמום
ה א פ ר ו ר י י ם ,   ה י ו מ י ו מ י י ם
היא נכתבת בשעות לא שעות ובאיסוף קדחני של רגעים
מגע חטוף של מרפק בגופי, דחיפות עדינות שמנסות
להניע את קיומי
ריח של זיעה וריח של מושבים, שירת צללים של
גיבורי מעמד הפועלים שנדחקים ודוחקים את דרכם
אל תוך ומחוץ האוטובוס
מרשרשים את קיומם כמו נייר עיתון או סוכריה חמוצה
הם מהלכים כמו רוחות רפאים, נוגעים לא נוגעים בי
בתהילתם הרגעית
שירת אוטובוס, שירה שאיש לא באמת נושא בליבו
קורא בקול רם, זוהי שירה חמקנית, הפכפכה
עם טיפות גשם שחודרות לאוטובוס ומכות בך בעורפך
אתה מעדיף לשכוח, למהר, להימלט אל מעונך החם
אבל היא מלווה אותך, היא חלק מהעור שלך, מהנשימה
היא היומיום הבלתי נכתב, הבלתי נתפס של כל אחד
וכל אחת שנקלע בעל כורחו כי המכונית התקלקלה
כי אין כסף, כי אין ברירה, כי אין מנוס מלהקלע אל תוך
קרביה של המפלצת המכנית האיומה, האוטובוס...