רוצה לגעת בך, להיטען מחום גופך,
ואם זה לא יקרה מייד - אני ניכחד, אני הולך.
להיאחז במבטך  החם המגונן. ששוב,
בלא מילים אומר:"אתה רצוי, אתה אהוב."
פזמון:
לא , אין שום פתח  של מילוט, לכוד בתוך מחוייבות
בריחה  זמנית ממציאות - מקור חיים היא ושפיות.
רגשי אשמה צצים ומתגנבים  ללב ,
חוזר ומשנן ש"מה שלא יודעים - לא כואב."

עולה לאט, דוחה  את המפגש
אני דרוך , למרות שאין חדש.
כאן, במדבר ביתי  אין דיונות, רק  טרשים.
ושוב אני איתה, לצליל קולה מקשיב.
"אני ממש גמורה/תדליק לי את הדוד/
תפסיק עם הבדיחות!/ אתה כל כך רדוד"
"ספרי לי, מה קרה? אני אקשיב , אתמוך."
"תיתן לי מנוחה. היה לי יום ארוך..."

פזמון:
אין פתח של מילוט, לכוד בתוך מחוייבות
בריחה  זמנית ממציאות - מקור חיים היא ושפיות.
רגשי אשמה צצים ומתגנבים  ללב ,
חוזר ומשנן ש"מה שלא יודעים - לא כואב."

ועד שניפגש לערב של שפיות חושים
אני אוחז בצליל,  ולקולך  הרך מקשיב
"כן יקירי, גם לי הציפייה קשה"
ונועם דיבורך מפיח בי חיות לעוד יומיים או שלושה.

הנה , סוף סוף , אני איתך:
בואי נתחבק, סגורות הלב, סגורות הגוף נפתח,
נשקע  לתוך הממשות שכבר חומקת.
ולא נחשוב, ורק נקשיב לנשימות, לשקט.
פזמון:
כשאין כל דרך של מילוט, לכוד בתוך מחוייבות
בריחה  זמנית ממציאות - מקור חיים היא ושפיות.
רגשי אשמה צצים ומתגנבים  ללב ,
די!   "מה שלא יודעים - לא כואב."

11/2012