יֵשׁ מְכוּרִים לַסֶּקְס וּמְפַחֲדִים מִמֶּנּוּ
כְּמוֹ מִמָּוֶת (חֲרֵדִים וּבְנֵי תִּשְׁחֹורֶת)
אֲחֵרִים מְכוּרִים לָעֲבוֹדָה
(אֲפִילּוּ אֲנִי בִּזְמַנּוֹ.
לֹא הִרְשַׁתִּי לְעַצְמִי לָקַחַת יוֹם חֹפֶשׁ
סוֹחֶבֶת הַבַּיְתָה אֶת הָעֲבוֹדָה)

וַאֲנִי כַּיּוֹם
מְכוּרָה לְקָפֶה, שׁוֹקוֹלָד וְלֶחֶם
אוֹי מִסַּכָּנָה אֻמְלְלָה הַגִּזְרָה.
אֲבָל הַקָּפֶה הַגָּדוֹל הֶהָפוּךְ הָאָרוֹמָטִי
הֲכִי חָשׁוּב לַנְּשָׁמָה.