בַּלֵּילוֹת אֲנִי מְדַמְיֶינֶת לְעַצְמִי
כֵּיצַד אֶתְעוֹרֵר רָזָה וַחֲטוּבָה.

מָה יֵשׁ, רַק לַסִּינְדֶּרֶלָה אֶפְשָׁר לְאַרְגֵּן
פֵיָה טוֹבָה שֶׁתַּהֲפֹוךְ אוֹתָהּ לַנְּסִיכָה?
גַּם אֲנִי רוֹצֶה.

אֲבָל אֲנִי מַתְחִילָה לִקְלֹט
(לְאַט לְאַט)
שֶׁזֶּה כַּנִּרְאֶה לֹא יִקְרֶה לָעוֹלָם.

צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל לָאֱמֶת בָּעֵינַייִם
אוֹ לְפָחוֹת לַמֹּאזְנַיִם
וְאַחַר לַאֲרוֹן הַבְּגָדִים הַמִּתְפּוֹצֵץ
מִבְּגָדִים בְּכָל הַמִּידּוֹת
וּלְהָבִין שֶׁצָּרִיךְ
כֵּן צָרִיךְ
לְהָרִים יָדַיִים.
וּלְווַתֵּר.
וַאֲנִי כָּל כָּךְ רָצִיתִי לִהְיוֹת סִינְדֶּרֶלָה...