כְּשֶׁאֲנִי ש-ָמָה רֹאשׁ עַל כַּר. אֲנִי תְּמֵהָה
עַל מָה אֲשׁוֹרֵר מָחָר.
אֲנִי עֲדַיִן תּוֹהֶה. וּמָה יִקְרֶה
אִם לֹא אַצְלִיחַ
לְיַלֵּד שׁוּרָה?
וְאָז בָּאִים הַמְּאֹרָעוֹת
בִּצְרוֹרוֹת טוֹפְחִים עַל פָּנַי
כָּאן מָעֲדָה אִשָּׁה,
נָפְלָה לִשְׁחִיתוּת.
וְדָם נִשְׁפַּךְ כְּמוֹ מַיִם
בַּכִּכָּר וְהַהֶסְכֵּמִים מִתְנַדְנְדִים,
קָטַסְטְרוֹפָה שֹׁמּוּ שָׁמַיִם
וְלִפְנֵי שֶׁאַסְפִּיק
מִתְיַצְּבוֹת הַשּׁוּרוֹת
דּוֹהֲרוֹת וְצוֹעֲקוֹת
כְּתָבִי אוֹתָנוּ בִּמְהִירוּת
כִּי יֵשׁ עוֹד.
וּפִתְאוֹם מִתְחַוֵּר לִי
שֶׁאֲנִי הָיִיתִי דַּוְקָא רוֹצֶה
קְצָת שַׁלְוָה
כְּדֵי לְשׁוֹרֵר עַל אַהֲבָה
שֶׁהִתְאַכְזְבָה.
|