רונן יורק / בין שיר לשיר |
אל מול פנס
חיוור
מביע את סלידתו
ממזג האויר המשתנה
לסוער
ואני כבר מזמן
לא סערתי
כמו באותו יום קודר
כשהגשם היכה
בזגוגית החלון
ונסעתי בחיפזון
דרך שלוליות עמוקות
דרך שטפון של
דמעות
ולא הייתי מסוגל
לראות מעבר להגה
רק לחוש את
הקרירות של המים
על הפנים
ולשמוע את
המנוע מיילל באבל
כמו להקת זאבים
עוד מעט
הרטיבות תהפוך
לקרח שלבטח יכסה
את השדות הירוקים
הצומחים פרא
בינות לשירים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|