השירים הישנים של בוב דילן, יחד עם הקול המהוסס של השדרן,
עושים לי לרצות למות. עכשיו אני שומע, בראש הטובע שלי, את
התוכנית על "הקלטות המרתף" של דילן משנת 67 של המאה הקודמת...
ב-88FM. זה עושה לי לרצות למות. אני שותה קצת לגימה קטנה
ולגימה שם את האקסטי שנתנו לי במקום אקסל, ואני לא יודע מה גרם
לי לרצות לקום למרות שלא ישנתי מספיק. אולי הרגשתי שאני צריך
לבדוק משהו. ... את השפיות שלי אולי, ואולי אם אני עדיין חי,
ואולי שחיי לא בסכנה, ואולי.. מה? אני מפוצץ סוכר. משקאות
האנרגיה האלה מפוצצות סוכר, וגם אני מפוצץ סוכר... אבל אי-אפשר
להשתין סוכר, או שאולי כן, פחחח, שתן מתוק, אני אהיה סוכרתי
ככה.. אבל אני לא סוכרתי, לא עכשיו, לא מחר, אולי אתמול, אבל
מה שהיה היה, ומה שיהיה יהיה, ומה שעכשיו לא שווה שידברו
עליו... רציתי מאוד את הסוכר בדם, רציתי מאוד את המשקה, ושתיתי
עוד ועוד, וקניתי הרבה. ואפילו אבא קונה לי... אבא קונה לי
הרבה מרק, אני שותה מרק רגל, ובא לי מאוד מתחשק לי מרק רגל,
האם מרק רגל עשוי מרגל? הוא לא הולך לאף מקום, אמר אבא לחצי
אחיי, והם כבר רצו לסדר לי מכשיר טלפון נייד חדש, כי שלי מאוד
מיושן. בשביל מה, הוא שאל, גם אני לא יודע. אפליקציות, אמרו
לו. מה זו המחלה הזו? קיבלתי אפליקציה בברך, דוקטור, אני מאוד
סובל, תן לי תרופה, דוקטור, יש לי אפליקציה. המטופל מדווח על
אפליקציה ממנה הוא סובל, ואני מעריך שזו אפליקציה שהוזנחה במשך
זמן רב. תפנו לו מקום, תנו לגבר עם האפליקציה מקום לעבור. אל
תדאג, גבר, אנו נרפא אותך. בלי אפליקציה אי-אפשר לעבוד, ובטח
שלא לכתוב, אבל עם אפליקציה, אפשר לנשום, אז תנשום פשוט תנשום,
ואל תדאג להיום או למחר, אנחנו נעשה לך אפליקציה ברגל, רק אל
תזוז. דוקטור, אני חולה, יש לי אפליקציה במוח. טוב, דילן הוא
גאון, כך מסתבר, אבל גם הוא בן-אדם, ולא מאוזן לגמרי, וגם הוא
מרגיש טיפשי לפעמים, כי החוכמה כמו מים... כש-לו ריד נפטר,
הייתי עצוב מאוד. רציתי לשתות את כל האלכוהול שהוא שתה בחייו,
ופגע לו בכבד. וזה מטורף המחשבה הזו, אבל באיזה מקום אולי אני
יכול או אוכל או יכולתי לשתות את כל האלכוהול שהוא שתה בשביל
לשמוע אותו עוד שר. וחסר לו ריד וחסר אלכוהול, אני צריך לשבת
על הקצה של הרפסודה הזו בתוך הים הסוער, לשתות עוד ועוד מתוק,
ולהגיד ל-לו ריד שאני מתגעגע, וחבל שהוא נפל אל הים, ונשב עם
הרוחות, וצלל למעמקים ועלה למרומים. אך... אוי.