והמגש מוטה ליפול
כבד עליי
שברי זכוכית
איך אני תמיד מפיל בקבוק
אני שואל בקול חנוק
הילד רצה להקים היאחזות
על גבול מצרים
אז הוא ויתר על הקסדה על השיריון
אימץ בשתי ידיו את המגל ואת החרב
הוא נעלם עם השקיעה לעת ערב
לקחוהו הגלים בשקט מופתי
לקול פסנתר עדין מטל
הוא כתב, גבורה חשב
וציונות בשתי עיניו
והוא אינו עכשיו?
השאיר מכתב כתוב כתב
לך לך לארצך מולדתך
אהובתך
אשר קוראת שמך כעת
ענני במיצר, התדפק על דלתותיי
הגן על אדמותיי, על אנשי
חרוש נא שדותיי
אל תירא אהוב יקר
האל ילך איתך, האל ישמור שדי
אהוב את ארצך עמך ורעך
שכן אהבת כמותך
ובחייך במותך
זכור המשפחה, התקווה, האמונה
את אבן הפינה, את השכינה
האהבה תברכך
ובאורה
אלך. |
