שיר המוקדש ל-4000 ילדים נפגעי-רמדיה שמאז 2003 נאבקים על
הכרתם בידי המדינה כקורבנות-רמדיה

מאת: משורר-המהפכה קומנדנטה שמואל ירושלמי

כמעיין מתגבר נמשך הסבל;
הסיוט אינו פוסק.
ילדי-רמדיה דורשים צדק;
המאבק כוח בנו יוצק.

שנים של עוול;
אלפי ילדים נכים.
אך השיטה מטייחת את התיקים.

יד רוחצת יד!
כולם אותו צד.
כל השיטה מגנת,
להם המצד.

עורך-דין יוסי אשכנזי ידו בפשע,
במקום שיגן על קורבן.
שי עולמות הרוויח,
האיש הנכלם.

אחד האשים את השני.
פטרו עצמם מאחריות.
הכל הכחישו;
ידם בסיוט.

גם פרופסור שטיינברג ש"נחלץ" לתווך,
בגד במפתיע והתחיל לזייף.

יצרנית-רמדיה שילמה לו ברוחב;
כיד נדיבה קנתה נשמתו.
פתאום החליט - היצרנית צודקת;
כך מכר את עצמו.

הכל התחמקו והפקירו
בצו משרד-הבריאות.
עוז לא הרהיבו;
לא יושר, לא כנות.

הסיוט נמשך עד ימינו
ואיתו אדישות.
אטימות נפשעת;
רשע ושחיתות.

בסוף את הכל השתיקו;
תמורת-הצוללת נדמו.
ישראל בסיפוק השיבה;
אוזניה אטמו.

הפרשה בזדון מושתקת;
אין דין ואין דיין.
אלפי ילדים בלי צדק;
הרשע, עד היכן?!

די לסמא את עינינו!
די לאטום את הלב!
לילדי-רמדיה - צדק!
צדק ולב!