הוא דיבר בה
עולה מן המים
נוטף מתוקים.
הגוף כמה
ניזון מהשחקים,
אין שחפים
ולא אויר לנשימה
פניה היפות זוחלות
על קו האופק
מחייכות,
שנים עברו
השמש שקעה
עודו רטוב
נסחף לאחור
הנה כבר הגיע
לילדות
מתכנס אל חלל
הבטן
לינוק
גם עכשיו
זיכרון עוד רודף
גלי ים כחלחלים
וחופו החלק
תחת רגלים טופפות,
חולות שותקים
שכשוך בין לטיפות
יודעים שהפעם
לא יכולים לחכות,
גם עכשיו
מילים לא מדברות
את כל המבטים,
עיניים לא שותקות
רגעים, שעות וסתווים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.