הביחד שהיה כה מחבק,
לפתע חונק
הלבד הזה שכה עשה לי טוב,
עכשיו הוא רע.
העולם שהיה כה נעים,
עכשיו הוא קר.
הלטיפה שהיתה כה רכה,
הפכה לחבטה.

החום הפך לקור
אהבה הפכה לשנאה
החיוך נמוג, את מקומו תפס העצב.
הקו העקום כבר לא מיישר כלום.
והבכי... רק גורם למסקה ליזול,
ליזול ולכער את פניי.

ואיך כל זה קרה?
איך התעוררתי למציאות המרה?
הייתכן שמעולם לא היה טוב?

שוב מתעוררת לעולם
שוב מתעוררת למציאות
שוב אותה חבטה, סכין וקרח.