יובל המאירי / לילה שאני זוכר |
צינורות הבשר נמתחו כבדרך אגב,
מוצאים אחיזה בטוחה בחלל הצר,
וצרורות הנשימה ששלחנו זה אל זו
חדרו דרך הסרעפת,
זרמו בעוצמה וזהרו מבעד לעור.
פתאום גופך
והדבר שמתרחש.
לא אומץ. לא פורקן. לא התקרבות.
התרחבות.
25.3.12
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|