דרור בלומברג / אירופה |
האור מסוגל לשיר לי את הזיכרונות
מלטף, מרצד על עור שלא
שכח את מכאוביו, צלקותיו
עיניים מסוגלות להצטמצם כמו שמן במחבת
להבהל מפני האור שבא ולהרתע מהחשיכה
שבילים ושדות שלמים חצינו ביחד, לא עזבת
לי את היד
וכל הזמן הזה רק ביקשנו שיר אחד, מוכר
שיר של ציפור ששבה אל גוזליה, ששבה
אל קנה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|