בליינד למון / סרט נע |
אף שפעם צצו כפטריות אחר הגשם.
היה זה לפני המבול.
עתה רק זיכרון ילדות עמום מקהה בי.
מאז תעו עיניי, ימים רבים,
כפיסי עץ סחופים בזרם,
באותם רחובות, שם היו
משוררים נאספים טרם שחר,
נים לא נים,
שורה ועוד שורה מלטשים
בסרט נע על מסועי הרוחות.
סדנאות יזע לשירה לא תמצא כאן עוד.
עתה נשטפים הרחובות
רק זום של ניאונים.
עיניי נישאות עם זרם הזרים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|