|
חיוך קלוש
כמעט כמו הסיכוי שלבסוף
הכל יתנפץ וישאר
רק סיוט
אני הולכת וחוזרת
חיה לסירוגין
במקומך
הדלת אל הנצח
לאט-לאט נפתחת
ואני כבר יודעת
מכאן והלאה-
הדרך רצופת געגועים:
משאלת חטא
ללכת במקומך.
13.1.2012
סבא |
|
|
בתי הקברות
מלאים
בנשים ערומות
שמשתזפות על
מציבות!
זוזו לסטרי,
עוזר קברן |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.