הדלת מסתובבת כמו סביבון
עץ נחבט במשקוף מכה בעץ
אני לוקח את עצמי
אני לוקח את עצמי ללא הבגדים
ללא אני
הרטיבות של הקירות
הרוח של אלוהים
נחשי דם זוחלים על המרצפות
השמיים נקרעים
ערפל הופך לטיפות מים זכות שקופות אי-אפשר לראות,
רק להרגיש
הזמנים משתנים, מתערבבים, מתמזגים,
בוחשים אותם
מנפצים את אגרטל ההווה ברעש גדול,
קורע אוזניים
היקום לא קבוע, מסתחרר סביב עצמו,
נוסק ועט מטה
מתגלגל ומתבלגן לצדדים
חמצן הופך ריק, ריק הופך כלום, כלום הופך לשום-דבר
כמו עלים בשלכת,
משיר הגוף את עורו
משאיר שלד מהלך, שלד מהלך,
שמנסה להחזיק
עיניים נופלות, חניכיים ללא שיניים מתפוררות
צניחה של אקו לבאר צרה ללא תחתית, חור שחור באדמה
קול הפליאה המבועתת הוא קול נשימה
כמו נשימה דרך קשית
כשעוקרים את הלב, את הלב,
של העולם
מה נשאר?