הוא הלך, הוא כל הזמן הולך, הבן-זונה
הוא השאיר, הוא כל הזמן משאיר
אותי עם בתוליי בחוץ
מדממת בכפות הרגליים, לא יכולה ללכת
שמאכטה נוזלת על הפרצוף שלי, מגעיל
חרבנתי בתחתונים
ניסיתי להתאפק, אבל יצא
אפילו ציפורניי מדממות
לא רוצה לראות אותך!
לא אסתתר!
אני רוצה להתקלח, למה אתה לא נותן לי להתקלח?
אני צריכה להיות נקייה
יפה מבחוץ, אבל אתה שטן!
אתה חיה
האגודלים שלך בתוכי, עדיין מרגישה
כואב, נעים, כואב
כל-כך כואב!
הראש מתרסק
רציתי לדעת ולא לשאול
הרבה שלג ירד
הרבה ברקים בטלוויזיה
הרבה חשמל
עיניים שלי, גוף שלי
עצבים נקרעים
ושקט, הס
בתוך מיטה שלי
מיטה שוחה
אור חזק ואני
ללא בתוליי! כואבת!
זה בסדר, אתה אומר, וקרביי בחוץ
אני טובעת, כואבת, מתחננת...
זה בסדר, זה בסדר?
איך זה יכול להיות בסדר?!