זה בסדר, אני עדיין עסוקה עד מעל הראש
אני רוצה שהוא יהיה שמח
אני מנקה את הבית
רומנסות על דיסקים מסתובבים
לתת למעשה אהבה מצעים נקיים, רכים ריחניים
הוא נותן ביטחון ואני נותנת סדר
תמיד יפה, תמיד רכה
סכינים במקום עם להבים למטה
טיהור הבית מהסיגריות שלו
הפסקתי לעשן ואני בריאה,
רק טיפה וודקה פה ושם ופה
מחכה לו במיטה, רכה כמו מים, מוכנה
מוזיקה נותנת לי מצע של התרגעות סהרורית
אני נרדמת.
לחברה שלי יש שיער אדמוני
מתולתל בקבוקים
היא גרה במיטה וליד הרדיו
היא גרה בין חברים וחברות
היא גרה ברכבות
היא גרה מאחורי דלפק
כשאני עצוב היא יודעת
היא מתקשרת לשאול ולדעת
היא נותנת מילים של נחמה ואהבה
היא אומרת "אני תמיד איתך"
כשאני במקלחת אני מתקלח בה
כשאני במיטה אני מתכסה בה
כשאני שומע מוזיקה היא לוחשת לי
"אני לא שוכחת אותך, אל תשכח אותי"
סביב ביתי יש עצים גבוהים
הבית מוטל ב-צל בין בתים גבוהים וחצר קטנה
ילדים משחקים סטנגה.
מתחשמק לי להישרף למוות בים האהבה שלך
לעוף בין עננים לתוך העיניים שלך
להגיד שזה בסדר, שיש לי זמן
לשקר שקרים קטנים מתוקים כמו סוכריות קופצות.
אם תבואי אליי
נשב נשתה קפה
נשתוק
נשתוק כל-כך הרבה
נדליק טלוויזיה כדי שהשתיקה תהיה קלה יותר
את תצחקי מהליצנים, אני אתן לך ארטיק
אני אלך להתקלח
אני אצא עם תחתונים ואשב מביט בך
יהיה לך חם, אבל תתביישי להתפשט
תעלי אדים בתוך הבגדים שלך
אני אתן לך עוד ארטיק
את תרטיבי את פנייך
אני אכוון את המאוורר אלייך
את תשקרי שמשעמם ושאת רוצה ללכת
אני אגש לדלת
אני הוציא את המפתח
אני אאנוס אותך.
סוכר לבן
הדלת מסתובבת סביב צירה 360 מעלות
הכנף נחבט ברוח
הוא אורז במהירות את כל חפציו
מברשת שיניים
סביבו הקירות זולגים מים
רוח כמו בטרם בריאה
מביא דם שמרשרש על הרצפות כמו ברחשים
אור גדול בטרם זמנו
הערפל מתנדף והופך לטיפות
זמן בזמן בוחשים הזמנים,
קורעים את ההווה המתרסק
דלת לא מצליחה להחזיק
היקום עושה סיבוב שלם סביב עצמו
חמצן מתבקע לריק לכלום
גלדים כמו גלדים מתקלף נושר גופו
בעצמות חשופות הוא מנסה להחזיק
על הקיר עיניים בלי עפעפיים
חניכיים חשופות
באר של אימה ללא תחתית
קול האקו הוא קול נשימה
חורקת, נדחסת
המרכז מתפורר
סריגת מחשבת נפרמת.
גלדי דם
והלך, והשאיר אותי עם בתוליי בחוץ
מדממת מכפות הרגליים
נזלת שלי מרוחה לי על הפנים
כתמי חרא בתחתונים
סביב אצבעות רגליי גלדי דם מזוהמים
ולא רציתי לראות פניו יותר
ולא רציתי גם להסתתר
לשטוף עצמי שעות במקלחת מים קרים
לנקות את הזוהמה שהשאיר בי
פנים כאלה לכאורה יפות, מה הן מכילות
אצבעות כאלה שיודעות בדיוק היכן ללחוץ
לענג וגם להכאיב, כל-כך להכאיב
להכאיב עד שזה כואב בראש
רציתי את עצמי לדעת ולא את עצמי לשאול
כשמסך הטלוויזיה יורה שלג וברקים לילות רצופים
מטחים של חשמל לתוך העיניים שלי ועל הגוף שלי
מתקפלים העצבים ונמתחים ונסדקים
ואז דממה של מוות בתוך המיטה הנעה
המתקפלת, הזורמת, המטלטלת
והבזק אור מסנוור ושוב אני
(מילה לא ברורה) לא בתוליי על מצע של עינויים
קרביי מחוץ לגופי והוא אומר שזה בסדר
אני טובעת וכואבת ומתחננת
איך זה יכול להיות בסדר? | 