רגעים של חסד
איפה הימים היפים שידענו
מפורק בתוך עצמי
היו לנו ימים יפים
מתהלך בגן של פרחים מתים בחשכת לילה
את לא תדעי מה הייתי, לעולם לא
אני נופל, הכול מעליי
רוח רעה חמה בגופי, פניי
את אומרת שיהיה בסדר ואני לאט-לאט נגמר
מרחקים עצומים ביני לבין
שמיים אפופי חידה
אין לי מילה להגיד לך, אין לי מילה להגיד לי
ואם אני חי, למה אני חי
מה אני בעיניי עצמי
איש שעל חרבו מונח
אין שקיעה, אין זריחה
הכול טובל בדמדומים בדרך אינסופית
חבלי התקווה קשרו בי קשרים
אזקו ידיי וכפתו רגליי
אטמו פי ולבבי, ואינני עוד
לא כאן, לא שם
אינני כאן, אינני שם.
הלוואי שירד קצת שלג
ויהיה לי טוב
ללכת בירושלים המושלגת
למצוא דשא מבעד לפתותים.
נפשו המעונה של בן המלך
שנפל בקרב על האמבטיה.
אתמול היה יום יפה
הראית לי את עצמך עירומה
יש לך גוף מאוד יפה
הייתי משפץ קצת את הנשמה
עשית מקלחת ונתת לי להסתכל
ביקשת שאנגב אותך
נתת לי לטעום את קצות אצבעותייך
עישנת סיגריה ונמנמת במיטה
ובאמת המוזיקה הייתה טובה
הרבה להט ורגש וגם ניפוץ מסגרות
אני לא היה לי מה לאכול,
אז אכלתי פיתה עם חומוס עם מלפפונים חמוצים
הערב ירד והשמש שקעה ונהיה שקט ברחוב
כוכבים נדדו בשמיים, את תהית אם גם מלאכים נדדו
מזגת לעצמך כוסית יין, לגמת לאט
אני שתיתי קולה שעשתה לי צרבת במעיים
את נרדמת ואני ישבתי כל הלילה במרפסת
שתיתי תה קר ועישנתי בשרשרת
כשהשחר עלה גופי היה עייף אבל נשמתי זרחה
הרגשתי כמו טיפת טל מלאה הכרת תודה
את מיהרת מאוד בבוקר ללכת לעבודה
סיננת קללות על דברים איטיים או לא משנים
אני התקלחתי ושמעתי את הדלת נסגרת
ישבתי והמסתי את גופי למיטה, סיגריה, קפה ומקופלת
את אמרת ש-רק בערב אפשר לנשום
אני ישנתי כל היום.
עוד שיני סרטן, עוד הלוויה בגן
המלך מת ועל חרבו נפל
ערכו לו הלוויה מאוד-מאוד יפה
ילדים עורכים קרבות כלבים ליד המצבה
עם הראש למטה הם קברו אותו
עם זר של קוצים ריחניים
על הקבר הטרי הם פרשו מצבה
תערובת חצץ ומלט שבתוכה תקוע מנגל לשיפודיה
עוד יום עובר, עוד מלך מת
הליצן עם סירופ אדום מתוק בפה
בטלוויזיה זה מצחיק לחפש את המלך למנורה
המלך מת, יחי המלך החדש
מכינים את הסכינים
נושיב אותו בכיסא מלכות חשמלי
השיירה עוברת והכלבים אוכלים מלך טרי.
פותחים את האמבטיה ואור גדול נשפך
להתקלח זה טוב כמו שאת
השמיים עירומים על גופך
אין לי דרכים
מה שנשאר זה לקחת ולתת
את כל הייסורים, השמחות והכאב
במאפרה שלי הסיגריה עולה באש
עוד נגיעה, אין לך ב-מה להתבייש
הם רוקמים לי שטיחים ישר על הקירות
חוטי פשתן ומשי, על הרצפה סלסלת פירות
גם אם היום נפתח - מעולם לא ראיתי אותו
אבן במים וגם אני
נקרעים לי שמיים מעל עולם שלך
ושמיי ים-תיכון מנצנצים בכחול וזהב
לא באתי לכאן כדי לאסוף צדפים מהחול
גם השמש נפרמת כשהיא שוקעת בכחול.
עיר של מעלה, עיר של מטה
עיר של צריחים וארמונות
עיר של ביוב וזבל
עיר מרוממת, עיר מחורבנת
עיר נוסקת, עיר מתרסקת
גם אם אני אעמוד בטבור הזמן לא יניחו לי
מעמידים שומרים על כל צריח וכל פרש
מאחסנים קיא בעורף, פולטים שושנים
מגדלים ארגזים של פיצוחים
ואם תרצה לעמוד איתן על ירח נודד
מי ימנע בעדך ללקט כוכבים
לחרבן ורדים
לשאול את השאלות ולהתעקש
קל לדבר מאחורי קירות
הצרחה ועמידה על המשמר
אף מלך נכה לא יידחק כאן לפינה
גם בשלכת, גם בגשם זלעפות, ברד ושלג
מישהו יעשה את שלו ובדרכו שלו.
אלביס קוסטלו זה שם מפוצץ
כמו חגורת נפץ בחנות חרסינה
לקחתי את הדברים שלי, את הלב השארתי מאחור
יצאתי לשכב על הגב באמצע דשא הגן הציבורי
יונים מחרבנות עליי, לי זה לא אכפת
עופות מחכות למותי, זה בסדר גמור
אני חופר בור באדמה ומחרבן,
מכסה אותו כמו חתול
אני יושב על אנשים ומחייך
מחרבן בתוך החיתול
מלקק להם את האוזניים.
כמו מתוך חלום באה אליי המוזיקה ואני לא מצליח להחזיק
הערות בי בעודי ישן בעוד אני ער
רגעים של שלווה ושל קסם עם שפריץ ארוך בצבע שחור
ערפל נסגר ומשאיר לי כמו לכולם פתח צר להיות
רע לי וטוב לי בעודי לוגם בירה שחורה
נשים צעירות מנסות לפתות אותי בעזרת רגליהן
נדנדות בחדרים ובמסדרונות
רגע של שינה של ערות של בהייה.
מתנתק מהקרקע
הולך למקומות אפלים, נקיים
ירח מלא והרבה כוכבים
שלג לפנות בוקר
מתנתק מהקרקע
מוותר על רגשות מודחקים
פורש כנף
פורט על מיתרי קשת
אני עץ זית צמא למים
אני חמנייה בשמש
אני זורע תקוות כמו טיפות
רץ יחף בשלוליות
אני עף והכול מעליי מחכה
אני רואה אותי רחוק
יש לי לב שרוצה לחיות
יש לי אהבה שעדיין רוצה להיות. | 