וצליל קולו בוקע מתחת לחמישים טון ברזל
הקירות סופגים אותו בשתיקה
ריח עלווה שהתייבשה בטבור החדר
קוצים שנרמסו תחת רגליים יחפות
וצליל האקו, אלף שנות אור
בוקע רמוס מלב אלפי פלנטות
האור מהבהב כמו דועך
היד לא תופסת את הניצוץ

והם אומרים שזהו ואין יותר
הם לא יודעים כלום, הם לא קיבלו דלק
עלוות היבש מרווה האדמה דשן
ולבי גלים נצורים
את הירח ריסקתי במו ידיי,
כשהבנתי שהוא לא שלי
הוא ניתן ולא יוחזר לעולם

שפתיי חתומות תפילת אילמים
העוז והעוצמה איננה
תפילת בית שני, בית ראשון
תפילת חלליות מסע.

כל אותם פרחים שקטפנו בסתיו
לפני הגשם הראשון
אוהבת, לא אוהבת
כל אותן טביעות רגליים על מצע רך
של אדמה רטובה
בליל ירח מלא

כל אותם שיקולים לכאן ולכאן
מתי לקום, מתי ללכת
כל אותם עולמות גם בשמיים גם בארץ
אתה יודע זאת
הם קמים בבוקר, וזה בוקר קר
ומחטי אורן דוקרים בעורף
את הצער ואת הכאב
מה שניתן, מה שלא
ימים קמים, ימים נופלים
אנחנו ממשיכים

יש לי ים של זמן
להציף את ההרים
מבול ועוד מבול
אין לי זמן לכלום
אני עומד ומנסה,
אני נאחז, נופל
"באיזה יום" אנחנו אומרים,
באיזה יום אנחנו חיים

יום ולילה ללא שינה
כולם עוד ישנים
מסתחרר ברחוב
אנחנו עייפים
יום ולילה ללא שינה
מה עוד נותר גם לי
כשאני יישן והחלומות אומרים הרבה
מכופף את הגבעול, שובר את העץ
רוחות מסתחררות
ירח גדול עולה
הם טובים גם רעים ואני ואתה אנחנו גם
באיזה יום יש אהבה
איפה המנוחה.