רעב ספוג בעיניה השחורות
הוא יישן כבר שתי יממות
השמש עולה ויורדת, עולה ויורדת
העלים של השלכת, העננים הנעים
רוח קרה נושבת מחלונות פתוחים
השעון חג מחוגים סביב עצמו, כמו מטורף
בקרקעית האמבטיה מי גופה זלגו
איתם תשוקתה, געגועיה, צערה
הוא לא ייתן לך את השמש ולא את הלבנה
כל יום שחולף כאילו חותך בבשר
השעון חג שתי יממות שלמות
הבן-אדם לא קם ולא זע
יש תכונה אצל הציפורים בחוץ
העורבים מקרקרים על עמודי החשמל
מתנדנדים על הברושים
השמש שולחת קרניים רכות שנשברות בבתים,
ושולחות לשונות צל ארוכות אל המיטה שלו
ובקרקעית הכוס מעט קפה וסוכר
איזה כתם חלב שהתפלח מליל אהבה
לאן מושכות כל אותן רוחות
טיפת מים במצח, שתי טיפות בעיניים
מצח לח ובוער וגרון צורב
לאן תלכי כשהוא לא בא.
|
