[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







איילה מף
/
שלשום פגשתי את אלוהים

שלשום פגשתי את אלוהים.    16.11.2011

ישבתי באוטובוס, בדרך חזרה לקבוץ שלי מסדנת ה'כתיבה יוצרת'
שאני משתתפת בה, וברדיו מישהי בכתה וטרטרה על כך שאף אחד לא
מאמין לה שעשו לה כישוף. יש לה גרויים וגרודים בכל הגוף כשהיא
רק נכנסת למשרד של המעסיק שלה. היא אמרה: (שמעתי את הספור
מהאמצע):'' כבר חדשים זה ככה: אני נכנסת למשרד ומתחילה להזיע,
מתחילה להתגרד בכל הגוף, העור שלי מאדים, אין לי אוויר, אני
נחנקת .ומוכרחה לברוח מהמשרד. לא יודעת מה לעשות. אתמול כמעט
התעלפתי. היתה לי סחרחורת ובחילה, הרגשתי חולשה בברכיים ובבטן,
ורק אשה אחת עזרה לי. בבית בכלל לא מאמינים לי. לא הילדים ולא
הבעל. '' היא בכתה.
''ולפני שנכנסת למשרד היית בסדר?'' שאל הרב, ברדיו.
''כן, לגמרי, ''היא ענתה.
הנהג האזין בתשומת לב. מה זה, הערוץ החרדי, שאלתי את עצמי? הרי
הנהג בכלל לא לבוש כמו דתי. אין לו אפילו כיפה.
המראיין שאל את האשה: ''זה קורה לך רק שם?''
היא: '' כן. כל פעם שאני נכנסת למשרד, מתחילה לי חולשה,
סחרחורת...''
''מתי זה התחיל,'' שאל המראיין?
היא אמרה: ''אחרי שפיטרתי את הבחור הזה. אני בטוחה שהוא עשה לי
עין הרע.''
המראיין, כנראה רב, אמר בקול עמוק וסמכותי: ''תשמעי מה תעשי:
תבדקי בכל מקום, מאחורי התמונה של בעלך, בתוך התיקים, בחור של
הקיר, בכל מקום, אם יש נייר עם כתובת בערבית, תשימי בשקית
ובואי אלי למחרת בבוקר עם השקית-שאני אטפל בזה בעזרת השם
והקבלה ותקראי כל ערב את פרק צ''א מתהילים-צא.; אבל זה את עושה
כ ל  י ו ם, את שומעת,     כ ל  י ו ם  לפני השינה. אם יש לך
את זה על קלף-יותר טוב. שימי מתחת לכרית.    ולחפש טוב  טוב
במשרד. בטוח שתמצאי. וחוץ מזה  תביאי איתך למשרד כמה ביצים.
שמו עלייך  קללה או כישוף.''
'' אוי, אלוהים'' סיננתי אני בשקט, אולי כדי שהנהג ישמע,'' שוב
פעם אלה עם השטויות שלהם... במקום זה, שתזמין מישהו ממשרד
הבריאות לבדוק אם יש אוזון באוויר, או קיר אזבסט...או... שתלך
לפסיכולוג... אולי זה פסיכוסומטי?...זה משהו!''
במראה ראיתי את פניו של הנהג, שהאזין בשום לב לשיחה ברדיו,
וניכר שקלט את הערתי, מזעיפות. ברור, הוא לא מאמין בשיטות שלי,
אבל כן-בשיטות של הרב שהכביר מלים לאטו, בשכנוע עמוק ובקול
בוטח, בעת  שהאשה הפתיה המשיכה להתמוטט שם ברדיו.
ואז ראיתי אותו, פתאום, בכיסא לידי, מעבר למעבר הנוסעים שם הוא
ישב.
''כן'', הוא אמר.
מה כן? שאלתי בתמהון.
''קראת לי,'' הוא אמר. ''אז באתי. מה רצית?''
''תסלח לי, אמרתי, אני לא זוכרת שקראתי למישהו. מי אתה?''
האיש היה לבוש במשהו שבין מעיל רחב, אפור, וגלימה אפורה וארוכה
עד העקבים .פניו היו דומים לפני נער פרחים מזדקן, שיער ארוך
למדי בגוון  אפור-זהוב לא ברור, עיניים כחולות ומבט רך, רזה
וגבוה. הוא נראה לי בן 35-45.
''איך קראתי לך אם אני לא מכירה אותך,'' אמרתי.
'אמרת: הוי אלוהים'. שמעתי, והנה אני כאן, הוא אמר.
הסתכלתי באיש המוזר ובלבי חשבתי: האיש קצת מסובב. מאיפה הוא
נחת? אבל בקול אמרתי:
''אפילו נניח שזה נכון, אתה בכלל לא נראה כמו אלוהים.''
''איך אלוהים צריך  להראות?'' הוא שאל.
''כשהייתי ילדה נתקלתי בך בתנ''ך ואתה ממש לא דומה למי
שדמיינתי לי: איש גבוה, זעוף, מרוחק, מבוגר, כהה ותמיד מאיים
עם האצבע: לא תנאף, לא תגנוב, לא תרצח, זכור את... ועוד
ועוד...ספרים שלמים של חוקים  ותקנות שצריך למלא. מפחיד.  איך
זה מסתדר עם איך שאתה מופיע לי כאן?''
הוא קרץ לי וחייך:'' כן, התדמית המאיימת... תשמעי, תחשבי על
המצב שלי, אז, בפגישה הראשונה כמעט שלי עם העם שלך. לאלף שבט
של אכרים נוקשים ומלוכלכים, ברברים ואנאלפביתים, די פרימיטיבים
- נודה על האמת, כן? ועם כל מיני אמונות טפלות - בינינו, דווקא
זה עזר לי לא פעם; לא פשוט. היה צריך להפחיד אותם כהוגן. כל
הקטע עם הר סיני והאש, אותות ומופתים, ברקים ורעמים, הם לא היו
מצייתים אלמלא ההפחדות והאיומים שלי. ועדיין, משה נאלץ לשבור
את הלוחות בגלל הסרבנות שלהם...''
''...נתחיל מהתחלה, אמרתי, מה זה הטכס הזה של הברית מילה שנתת
לאברהם, טכס אכזרי כזה שתינוקות בני יומם נאלצים לעבור כשרק
גחו לאוויר העולם?''
הוא נאנח: ''אישרתי להם אז לעשות איזה סימן של שייכות. משהו
קטן; ותראי לאיזה מימדים זה הגיע היום! שמחה וששון עושים מזה.
מסיבה גדולה, כולם שמחים ואוכלים ושותים ורק המסכן הזעיר הזה
שצורח- היהודים שלך כל כך התמכרו לזה שבשום אופן אי אפשר לנתק
אותם מהטכס הברברי הזה. הרי הם יסקלו כל מי שרק ינסה...אם נניח
שהייתי בא היום ומנסה להגיד לכם להפסיק עם זה הרי הייתם זורקים
אותי מכל המדרגות. דווקא אני הייתי מוותר על התהליך המכאיב הזה
מזמן...מספיק לי שתגדלו את הילד כמו יהודי...הוא נאנח. את
מבינה משהו בפסיכולוגיה, הוא שאל? לדעתי בכלל זה כל כך תפס
בגלל תסביך הסרוס, אבל במהופך: מיד כשהתינוק הזכר נולד, האבא
מראה לו:  א נ י  הגבר בבית!''. חוץ מזה, בינינו,  ל י  מספיק
שיהיה בן-אדם. יהודי או לא''...
''כן, הרבה מאד אנשים חוגגים עליך,'' אמרתי לו. יש פרזיטים
שמנצלים את שמך כדי לא לעבוד ורק לנצל את הפראיירים שסוחבים
אותם על גבם, וכל פעם יותר על הגב של אלה, שכבר כורעים מהנטל,
ופחות עובדים ונושאים בעול...והרי בשמך מתרבים כל כך, כביכול
נתת צו לא להשתמש באמצעי מניעה. לא?''
הוא נאנח:'' מי  אמר? אני לא. אני דווקא נגד התרבות כל כך
פרועה. אמנם אמרתי: פרו ורבו ומלאו את הארץ, וגם- שלבני האדם
ניתנה הארץ, אבל כמה הייתם אז? מי פילל שתהיה הצפה כזו; לא
ראיתי את זה בחלומותי הגרועים ביותר...''
השתלטו על השם שלי,'' הוא אמר בכעס, ''וטוענים שמדברים בשמי,
אבל כשאני מנסה לשוחח עם מישהו מכם הוא אף פעם לא זמין. אתם
עסוקים כל היום בלימוד או תפילות? בעצם, דורות אתם כבר לא
מכירים אותי.
...''יש לי בעיה עם  הכמות של ילדים למשפחה-שהמדינה צריכה
לממן, כי להורים אין מספיק כסף, זה צו שלך?''
-מה פתאום, אמר. אני לא מתערב בתכנון ילודה.
... החברא קדישא עושה מיליונים בשמך, דווקא כאשר  בעת אבל
נאלצים להתמודד אתם?
ואתה יודע שהישיבות החרדיות הרבות בעצם מסתירות לא פעם מי
שצריך להתגייס?
''...הרי גם בתנ''ך שלי כל בחור וטוב הלך לצבא...''
...'' ומה הסיפור עם כל העצמות האלה שמוצאים באדמה כתואנה נגד
בנייה, '
''...מי אמר שעצמות ישנות מעניינות אותי? לא לזה התכוונתי!
והרי כתוב אצלי: וחי בה, ולא-שצריך להוציא את הנשמה איתה, עם
התורה היפה שנתתי לכם!''
''...אז זה לא נכון שאתה רואה כל הזמן מה כל אחד עושה, אפילו
בשירותים, אפילו בחלומות, אפילו בהרהורי הלב?  ומה עם השבועיים
הפוגה בחיי המין בגלל שיש לבחורה כתם בתחתונים, זה לא חוק
מהתורה? - ובינינו'',  אמרתי, '' תחשוב כמה זה נעים שרב או
רבנית מפשפשים בפרטים האלה.  בענין הזה, אני, רק לרופא מרשה
להתערב בעניינים אינטימיים  אלה!- והסיפור על החור בסדין אצל
זוגות נשואים, והאוהלים שנשים דתיות התחילו לשים עליהן
בשמך?''
''מה אני, משטרה?'' הוא אמר, ''בכלל נראה לי שיש מי שהתחרפנו
לגמרי...תחשבי, בינינו-האם זה כזה כיף להציץ? תתארי לך, אנשים
שלא עושים ספורט במשך שנים אבל אוכלים כל כך הרבה צ'ולנט,
ונשים עם עשרה ילדים...''
''...כן, אל תמשיך,'' אמרתי ,'' קלטתי אותך!''
...''חוץ מזה, נשים שתמיד בהריון, אמר באכזבה, אפילו הצעירות
שבהן! רק התחתנה-וכבר הר מלפנים שלא נעלם עד שהיא תגיע לגיל 47
! ותמיד חלב מטפטף לה מהחזה...והשיער נגזז - שיער כל כך יפה
היה לה לפני שנישאה! בראתי  אותן יפות-ממש בצלם אלוהים, ותראי
מה הן עושות לעצמן.''
...''ובאשר להרהורי הלב, לפעמים אני עוד מעיז להציץ לראש של
מישהו, אבל כל פעם זה נעשה יותר נורא. את בטוחה שהיית רוצה
לדעת מה עובר בראש של כל אחד? איזה רפש, אילו דברים נוראים?
אני מכיר אותך, ובכלל לא בטוח שהיית ממשיכה להאמין במין האנושי
אם היית רואה...אני מתבייש פשוט לדעת.. כמעט לא מנסה כבר''...
הוא אמר
''... באשר לשבועיים הפסקה בחיי אישות-תחשבי מה שבועיים של
ציפיה עושים לחיי המין!''
''חגיגה! ''אמרתי. הוא צחק.
''...כל התפילות האלה,'' אמרתי, ''הייתי ביום כיפור בבית הכנסת
וקיבלתי סידור ו...כל הספר וגם האחרים מלא תשבוחות, מלקקים לך
מפה ועד הודעה חדשה: אתה טוב, אתה גדול, שמך איום ונורא, אתה
מלא את הארץ, אתה תכה ותמעך ו...אתה לא מרגיש קצת לא נוח עם
כל זה?''
''כן,'' הוא אמר,'' הגזמתם. אתם חושבים שבגלל זה לא אתחשבן
איתכם בעתיד? נא באוזן!  אבל, תחשבי:  האמונה החזקה של חלק מכם
בי, גם עזרה לכמה מסביכם למות יותר בשלווה. על ברוך ממגנצא
שמעת?''
''כן, איזה מוות נורא הוא מת על קידוש השם-זוועה. אבל זו לא
חכמה. זה היה בדיוק ההיפך,'' שיסעתי אותו, ''הוא בכלל לא היה
מגיע למוות כזה, הוא ועוד אלפים-אלמלא סירב לוותר על אמונתו
בך.''
''א נ י  הייתי מוותר,'' הוא אמר.'' למה למות בסבל? צריך גם
קצת שכל ישר. ואז, אחרי שהיה משתחרר, היה יכול להסתלק ולעשות
מה שהוא רוצה, במקום אחר...אתם עם קשה עורף, כבר אמרנו?''
''...ומה עם האינקוויזיציה? ו'דת מוחמד בחרב' האכזרית-דורות של
אכזריות בלתי אנושית של בני אדם לאחרים, בשמך? וברית המילה
הנוראית -בעצם סירוס-לנשים, בלי הרדמה, בכל אפריקה והמזרח, בשם
מוחמד שהוא בעצם שליח שלך...''
הוא התרגז: ''יש משהו שאני לא מבין בכם, הגזע האנושי: האכזריות
הלא אנושית הזו-בן ירצח את אמו, אחותו, בתו בשם כבוד
המשפחה...זה הכל אתם!!! בשמחה כזו אימצתם את כל שפיכות הדם
הזו! הגברים שתפסו  שלטון בכל האיסלם ומוכנים להרוג ולענות
ולשרוף את בנות משפחתם-תהרגי אותי, אני לא מצליח להבין. אני לא
יצרתי אתכם כל כך מעוותים! זה אתם, אתם, בני האדם... ועוד:
המין האנושי שלך מחסל לאט לאט את כל שאר צורות החיים ושטחי
המחיה שלהם על פני הכדור! ''
...''והשואה,'' הוספתי,'' למה דבר נורא כזה היה צריך לקרות?''
...''האמת, הפסקתי לשמור עליכם. נמאסתם עלי עם הנוקדנות
והקטנוניות , הפנקסנות: כל מצווה שעושים מיד מוסיפים אותה
ברשימת הזכות לעצמכם, לעולם הבא. נתתי לכם הזדמנות לחדש ימיכם
בארץ-המובטחת שאותה אתם מזכירים אלפיים שנה! כלום! מחכים שאשלח
את המשיח. זהו,  ז ה  המשיח:  הרצל וממשיכיו... כמה סימנים
לגאולה היה צריך  לתת?''
לפתע ראיתי שהוא נעשה גדול ורחב, שחור כמעט, וכמעט הסתיר את
עין השמש-באוטובוס היה כמעט חושך, לפחות לפני. הוא כעס. הוא
כועס עלי... התכווצתי מפחד. אחרי הכל, אם הוא באמת אלוהים אז
וואללה מה הוא יכול לעשות לי!
הוא נרגע כנראה,  כי הוא חזר לאיטו בהדרגה למימדים הקודמים
שלו: ''לא פעם עובר בי הרהור : אולי אעשה עוד פעם מבול. את לא
יודעת כמה פעמים הרהרתי בכך. כשאני רואה -ואני רואה- כל מה שאת
מתארת כאן בא לי להשמיד הכל ולהתחיל מחדש. את יודעת כמה פעמים?
אבל א נ י  לא יכול להפר מילה שנתתי. אתם לא מחויבים. אני
כן.''
''...אבל, יש עוד כמה טריקים באמתחתי-הוא קרץ לי. שמעת על
הצונאמי?''
''זה אתה,'' שאלתי?
''זה היה רק רמז,'' אמר.'' מקווה שקלטתם!''
הוא נעשה עגמומי ומהורהר. ''נראה לי שכבר השגתם אותי מזמן.
אמר: 'ותחסרהו מעט מאלוהים', אבל אתם כבר שועטים קדימה.
המכוניות, הטלפונים, טלוויזיות, מטוסים, מחשבים, -אתם כבר
יודעים יותר ממני מה נעשה בכל רגע נתון בכל מקום בעולם. קוראים
מחשבות, יודעים מה נעשה בתוך הגוף, ברחם ההריוני, בשניות
מעבירים מידע ממקום למקום...'' הוא נאנח: ''תאמיני לי שאני
פשוט לא משתלט...אני לא יכול להגיע לכל מקום כל הזמן. ונראה
שאתם כן!.''
''...ובכל זאת, הולך לך לא רע,'' אמרתי.'' יש היום המון אנשים
שמאמינים בך והמספר הולך וגדל!''
''כן, עוד יש תקווה,'' אמר,'' אבל לא תמיד זה דווקא סוג
האוכלוסיה שהייתי רוצה שיצטרף אלי: רבים מאלה חשוכים, מאמינים
באמונות טפלות, נבערים...''
''אתה יודע מה,'' אמרתי לו,'' אם חושבים על כך, האנשים
שמאמינים בך, לפחות כאן בארץ ישראל, הם לא האנשים הכי רעים
בעולם. יש כאן הרבה דברים טובים: כבוד הדדי, צניעות והסתפקות
במועט, ילדים מחונכים, 'והדרת פני זקן', -  (לא  זקנה-באוטובוס
לא קמים לזקנות. בכלל, שולחים אותן לאחורי האוטובוס... בעצם גם
את הצעירות'' לא יכולתי להתאפק והוספתי טוויסט במשפט הסנגוריה.
) ''האם הדיברה הזו מכוונת רק לגברים? ''
''נאמר: זכר ונקבה ברא אותם'', אמר, והתכוונתי-שוויוני. מסתבר
שלא לקחתי בחשבון את הפסוק : ''יצר לב האדם רע מנעוריו''. קשה
מאד לגברים, לאחר הפכו את עצמם למין המועדף לוותר על כל
הזכויות וההטבות שזה נותן להם. על חשבון הנשים! ...אבל, תשמעי,
יש כל כך הרבה עזרה לחלש ולזולת, תרומות ומתן בסתר וחיי קהילה,
זה את לא יכולה לקחת מהמאמינים בי. בכל הדתות ובכל העולם.
ואפילו אם זה מפחד של שכר ועונש, זה עובד. וזה לא כל כך עובד
אצלכם, החילונים...אצלכם, מה שיש לכם יותר, כך אתם פחות
מתחלקים עם אחרים ויותר חמדנים. כשאין מוראי עליכם אתם מתפרעים
לגמרי. יותר רעים, יותר מושחתים. אין לכם אלוהים!...אני כבר לא
בטוח בכלל מה יותר טוב...''
פתאום אמר: ''תסלחי לי, אני צריך ללכת. קוראים לי...''
''לאן אתה ממהר, ''שאלתי אותו
''יש כאן במושב מישהי שקוראת לי מאד חזק, והרבה שנים שהיא
מאמינה בי בכל ליבה, והיא ממש ממש צריכה אותי. קשה לה
במיוחד...''אמר כמתנצל.
לאן הוא ממהר? חשבתי בלבי. נער פרחים מתבגר וממזר, היא בטח
צעירה וחתיכה הרבה יותר ממני...
''זה לא ככה,'' הוא אמר, ''זה לא עובד ככה. אני יודע מה שאת
חושבת אבל זה לא ככה...''(הוא באמת קורא מחשבות, חשבתי...)
הוא נראה קצת אובד עצות.
''נמשיך את השיחה בהזדמנות אחרת, ו...חוץ מזה, הוסיף, את
מקשיבה יותר מדי לכל מיני סיפורים ואגדות אורבניות.''
אמר וחייך אלי, תוך שהוא יורד במדרגות הקדמיות באוטובוס,
גלימתו מתנפנפת והוא מסתובב לעברי, מנופף אלי בידו מבעד
החלון.
האוטובוס השאיר אותו ליד הכביש. מין גוש אפור באמצע הנוף :שדה
ירוק ופתוח, ולפתע קלטתי משהו אפור, מתנפנף ונפרש על רקע
השמיים-או שמא היה זה ענן?
כאשר ירדתי מהאוטובוס לאחר מספר דקות, במדרגות שליד הנהג, הוא
שאל אותי: ''תגידי, מה קרה לך שם? נופפת את הידיים כאילו את
מדברת עם מישהו, אבל לא ראיתי שם אף אחד...מה קורה איתך?''
...''אה, זה'', אמרתי, ''אני משתתפת בחוג לתיאטרון ועבדתי על
התפקיד.'' שיקרתי ללא הנד עפעף. חייכתי אליו וירדתי
מהאוטובוס.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
רק רציתי להגיד
לך יקירתי שאת
כמו שתן של עטלף
- פס של אור
כשהכל מסביב
חשוך.




תומאס,
שוב מתאמן
במחמאות


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/5/13 5:59
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איילה מף

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה