אני יודע שהיא אוהבת אותי. היא פשוט לא יודעת את זה.
אחרי שלוש פגישות היא אמרה לי לפני שהלכה ונתנה לי נשיקה על
הלחי:
"אני מצטערת, אבל אני לא יכולה להמשיך. שיהיה לך כל טוב".
אז מה? אולי היא אמרה, אבל בן אדם לפעמים יכול להתחרט. גם אני
פעם אמרתי שאני לא סובל חצילים והנה, היום אני אוהב.
אז הגעתי אליה הבייתה ואחרי שלא פתחה את הדלת, שלחתי לה קצת
תזכורות מהסלולרי והמחשב וקיבלתי ממנה טלפון:
"אני מבקשת שלא תבוא הנה ושלא תתקשר אליי. ואל תשלח לי
אס.אמ.אסים או מיילים. די. אני פשוט לא רוצה."
טוב, אז היא לא רוצה לראות אותי או לקבל ממני מסרים בצורה
אלקטרונית. זה לא אומר כלום. רק מי שדבק במשימה מצליח, נכון?
כמו שאמרו לי בבית ספר ובצבא.
חיכיתי לה ליד העבודה עד שהיא יצאה הביתה. היא ראתה אותי
והתחילה לצעוק:
"אמרתי לך שאני לא רוצה לראות אותך! אתה רוצה שאני אלך
למשטרה?"
איומים לא עושים עלי רושם. חוץ מזה, שפשוט לא יכולתי לעזוב
אותה גם אם הייתי רוצה. זה יותר חזק ממני.
הפסקתי את כל הדברים האחרים שעשיתי ופשוט התחלתי לעקוב אחריה.
אבל לא הייתי כל כך טוב בזה; אחרי שהיא תפסה אותי בחדר המדרגות
שלה היא באמת קראה למשטרה. השוטרים היו נחמדים. אמרו לי לעזוב
אותה ולחפש בחורה אחרת, אחרת אני אגמור כמו איבגי ב'חולה אהבה
משיכון ג''. חייכתי והבטחתי להם שאני לא אטריד אותה יותר. אבל
אחרי שנסעו משם חזרתי לחדר המדרגות. הם הגיעו שוב והפעם לקחו
אותי לתחנה. ושם הסביר לי הקצין שזה כבר גובל בהטרדה ואם היא
תמשיך להתלונן אני אגיע למעצר ואפילו לכלא.
לי כבר לא היה אכפת בשלב הזה. אז המשכתי. היא הוציאה צו הרחקה,
אבל אני עקבתי אחריה מרחוק. ולא הפסקתי גם כשקיבלתי מכתב מעו"ד
וגם כשהזמינו אותי לבית המשפט.
עכשיו אני סגור פה במחלקה, כמו איבגי. הפסיכיאטר והעובדת
הסוציאלית מאוד נחמדים. הכדורים של הפסיכיאטר עוזרים לי לעבור
את היום. גם הריפוי בעיסוק נחמד. העובדת הסוציאלית שאלה אותי
אם אני מבין שאהבה זה דבר דו-סטרי. אמרתי לה שכן. היא המשיכה
ושאלה למה המשכתי אחרי שראיתי שהיא לא אוהבת אותי. חשבתי כמה
רגעים. ואז נזכרתי שבפעם האחרונה שראיתי אותה, בבית המשפט, היא
כבר לא הסתכלה עליי. היא באה לשם עם איזה בחור מהעבודה. כשגמרה
לדבר ירדה לה דמעה מהעין והוא חיבק אותה והם התנשקו. העובדת
הסוציאלית שאלה אם אני כועס על זה שיש לה מישהו אחר. אמרתי
שלא. כי נכון שהוא יכול לחבק אותה ולנשק אותה ולשכב איתה ולגדל
איתה ילדים ולהביא לה פרחים ולראות איתה סרטים ולראות אותה
בלילה לפני שהיא הולכת לישון ובבוקר כשהיא מתעוררת. אבל רק
כשהיא תחשוב עליי תרד לה דמעה מהעין.