כמה עוד יכול הלב לסבול
לבד ללא מוצא
כמה שנים של אהבה וחום יכולות עוד להיאצר
הרצון הבוער לתת ולחבק ולאהוב
ולהרגיש את החום בגוף ובנפש
הצורך העז בצד נוסף במשוואה
למלים הקטנות ולנגיעות הרכות
לחפון ראש ביד אחת וללטף ברוך בשנייה
צמידות גופות והשתלבות לבבות
שנים על שנים שהלב משתוקק וכמה לצד שני
והרצון רק גובר והולך עם הזמן
ואין מוצא ואין פורקן ואיך למי לתת
והלחץ מצטבר ומתעצם עוד ועוד
והלב כבר מחשב להתפקע
ולו רק משהו זמני ולא מחייב ורציני
משהו שייתן לי לתת, לאהוב, לחבק, לפנק
לדעת שיש למה לצפות ולחכות
עד לאהבה האמיתית העצומה לבסוף
שתציף ותמלא אותי כולי
כי זה כל כך מציק ומעיק
לפעמים ממש משגע
כי מה שווה הלב הזה הרחב
ומה שווה האהבה הגדולה העצומה
לבד, ללא מען, מאגר גדול ללא מוצא?
גם לב גדול ומלא שכזה
שלאורך שנים לא מוצא אהבה
עלול לכמוש ולהצטמק מצער
אני רוצה לתת
לחלוק את הטוב
אני רוצה לאהוב.