[גרסה א']

אני כותבת רק כשרע לי
כשעננים כבדים מכסים את כל הנוף
אני כותבת לא כשבא לי
כי כשבא לי, אין לי מה לכתוב.

אני כותבת רק כשרע לי
כשקרני השמש מתחבאות רחוק-רחוק
אני כותבת לא כשקל לי
כי כשקל לי, אני רק רוצה לשתוק.

אני כותבת רק כשרע לי
כשהרוח מהים נושבת לכיוון אחר
אני כותבת לא כשכיף לי
כי כשיף לי אני רק רוצה שזה לא יגמר.

אני כותבת רק כשרע לי
כשהגשם מכסה את האספלט והוא רטוב
כן, אני כותבת רק כשרע לי
ומחכה ששוב יהיה לי טוב.

[גרסה ב']

זה לא צודק, ולא נורמאלי.
אני כותבת רק כשרע לי.
כשעננים כהים אוטמים את כל הנוף.
ואז, כשבא לי, פשוט אין לי מה לכתוב.
שוב, המצב לא אופטימלי.
אני כותבת רק כשרע לי.
כשכל קרני השמש מתחבאות כל כך רחוק
ואז עצוב לי, ועדיף לי כבר לשתוק.
זה קצת מוזר, פתאום, נראה לי,
אני כותבת רק כשרע לי.
כשהרוחות הימיות נושבות לכיוון אחר
זה נעים, והלוואי שזה לא יגמר.

זה קצת רגיל, ואף בנאלי.
אני כותבת רק כשרע לי.
ואז הגשם הפנימי שלי עוטף את הרחוב.
דמעה אחת היא מינימלית.
אני כותבת רק כשרע לי.
ומחכה ששוב יהיה לי טוב.

- נערך לאחרונה ב31/5/2008