טָעוּת, כְּמוֹ אַחֲיוֹתֶיהָ - תַּקָּלָה וְשִׁכְחָה
אוֹתֶּתֶּת - מֵאָז אוֹתוֹ נִתּוּחַ
שֶׁבּוֹ נִטְּלָה הַצֶּלַע
כִּי אֵין אָדָם שָׁלֵם, גַּם לֹא חָוָה
טָעוּת בְּתֹם, לְהַזְכִּירֵנוּ
כִּי הָעוֹלָם עַל שְׁלַל גְּוָנָיו
וּמַעַרְכוֹת הַטֶּבַע שֶׁסְּבִיבוֹ
אֵינוֹ כָּפוּף לְחֹק אָרִיסְטוֹטֶלִי
סָדוּר וּמְקֻטְלָג
וְהוּא נוֹטֶה לְהִתְיַשֵּׁר וּלְהִשְׁתַּגֵּעַ
כְּשֶׁבָּא לוֹ
לֹא תָּמִיד עִם הַתְרָעָה
לֹא מְשַׁנֶּה אִם דֶּלֶת שֶׁל אֲרוֹן
מִטְבָּח - שֶׁלֹּא סָגַר כְּבוֹדִי
אוֹ שִׁיר עִם דֶּלֶת - בְּלִי סוֹגֵר
פִּסָּה שֶׁנֶּעֶזְבָה בְּסֵפֶר...
אוֹ כְּלִי יְרִי מְכֻוַּן שֶׁלֹּא יָרָה
הוֹ יֹפִי - אִי שְׁלֵמוּת
שֶׁמַּפְתִּיעָה אוֹתָנוּ מֵחָדָשׁ
וּמְשַׁחְרֶרֶת לִי פִּיטוּר
מֵחֹק נֻקְשֶׁה אוֹ מֵאַקְסְיוֹמָה
שֶׁמַּכְבִּידִים בְּאִיּוּמָם.
29/12/2012
|
