אתה עוצם את העיניים
מספר לי בלחש
איך פעם
בימי הרעב הגדולים
הייתה הולך כל בוקר לים
להביט על הגלים

אני עם הסיגריה ביד
אוחז תמונות שחור לבן
מנסה להוציא את המילים
תמיד מישהו אחר, שר במקומי

מכיוון הים
אי אפשר לראות אותנו עכשיו
לא מצליחים לעמוד
לא הולכים בצעדים קטנים
רק שתי ילדות  מחפשות את הסירות

צחקנו הרבה
אחר כך שתקנו לאט
אתה מספר לי
על האישה שאהבת
ומכתבים במגירות
אתה מגחך כשאני מספר לך
שהיום כבר לא כותבים

במרפסת הקטנה
אנחנו רואים את השלטים למכירה
אנשים עוברים, בלי לומר מילה
אתה מוזג לי כוס, אני מעשן סיגריה
אתה שואל, אם היא אוהבת אותי עדיין
אני לא יודע,
גם אצלנו פעם היו מכתבים

בסוף, אני מחבק אותך
וניגש לדלת
אתה פותח רדיו, שירים בצרפתית
זה לא אתה, זה לא אני שם
מניח את הקופסה על השידה
ומשאיר אותך עם תמונות שחור לבן