בואי באה הלכה היפה בנשים
הבן-אדם לא פתח לה את הדלת
תזמון גרוע, הוא אמר לה, אם היה פותח
לא נורא, רק רגע אכנס, הייתה אומרת
ושום דבר לא היה קורה עם או בלי
והתזמון היה גרוע כי הדברים לא בשביל
ואת בכלל יודעת שאין כבר טלוויזיה?
שני צעדים, אלפיים רחובות, גם את השארת אותי לבד
תזמון גרוע לי ולך, היה אומר לה,
והיא הייתה מחבקת, מנשקת והולכת
תזמון גרוע, אני לא מזלזל,
פשוט אם תיכנסי לא תדעי לצאת
ואני לא אדע להיות.  

עם חצי עין ושריר תפוס בצוואר
עשן סיגריות והליום
הוא מחפש את הטוב בכל הרע
זה מצוי בפרטים כמו שאלוהים מצוי בפרטים
הכאב מחדד את הפרטים
שקט מחדד את הפרטים
ענווה מחדדת את הפרטים,
כשאדם יודע את מקומו

אתה שואל מה שלומי?
לפעמים אני ככה ולפעמים ככה
גם  בשיר הבומבסטי ביותר ברדיו אפשר למצוא שמץ ענווה
אהבה היא מתנה, גם במובן הרחב של המילה
אשרי האיש שבליבו אהבה
קשה לאתר אותה בעולם קשה, אבל היא שם
פה
מונחת צנועה ושברירית
שולחת ידיים למי שירצה לגעת.