מה נשאר לנו לעשות אחרי כל הניסים והנפלאות
אולי יש ים בקרקעית הכוס
הארץ הזו היא טובה לה ולו
מטגנים שקשוקה עם מלפפונים במקום עגבניות
הוא נשאר לישון אצלה, היא מעשנת סיגריה
רגליה החשופות מתוחות אל השולחן הנמוך
הוא יגמור את מה שנשאר בשינה
היא תאכל איזו עגבנייה בתוך לחם
שקית חלב מקולקלת תישפך לאסלה
היא תנגב את הזיעה מעל מצחה

מה נשאר לנו לעשות, אור רך דולק בחדר
היא יושבת עייפה ובוהה בפורנו באינטרנט
טעיתי, היא לא בוהה, היא קולטת כל פרט
כל הניואנסים הקטנים מחליקים אצלה כמו על בוכנות שמן
היא מנשנשת פופקורן בלי מלח כדי שידיה לא יזיעו
כמה פתיתים לבנים נושרים למרגלות הכיסא
היא סוגרת את המחשב, יושבת על מכסה האסלה ומאוננת
לאט, כמו מתוך עצלות, מלטפות האצבעות
היא נשכבת על הספה ומביטה בלילה בחלון הגבוה
קולות ינשופים ותנשמות מעלות בועות סבון שחורות של כוכבים
היא מרחפת ונרדמת, שוקעת אט-אט
ברחוב זוג צעיר פוסע לאט.

מתחת לעור
האיש הגדול מאוד הוא אב"מ, איש בודד מאוד
הוא מנהל את העולם על גבי שולחן משרדי
עשוי עץ, ישן, מגירות חורקות
הוא יושב בפינה בחדר גדול מאוד
עשוי בטון חשוף
חסרה לו עין ופניו חרוכות
גם יש לו חור בראש
כמו לזו מ"קיל ביל"

חוצה שדה באור ירח
זרמים משתנים מתחת לאדמה
ירח גדול כמו תותח
שמש מסתתרת מתחת לעור
פולט עננים לשחור
רוח עצלתיים פועה חרש,
מחליקה על גבעולי שעורה
מרשרשת חרש לטאה טורפת
כל האבנים מביטות,
אוגרות כאב וסבלנות

יש לו סכין, הוא לא מאמין באקדחים
"כשהמציאו את האקדח והרובה מתו הגיבורים"

חמציצים מציצים עלי גבעולי רשד
וזה חמוץ וזה שתן חתולים
על הכאב נחים אצטרובלים.
גם על האצטרובלים נחים הכאבים
גונח כמו אדם צעיר ששברו את גבו
מתנחם בשמש וסערה
בכמה ממטרות ובנערה יפה שלא הבשילה

החדר ריק כולו
בבטון החשוף יש סימני קליעים
יש שולחן משרדי

נכנסים עמוק לתוך מים
בבריכה מלאה גוף וגוף ועוד גוף
זורם כמו נחל בתוך מצולות
רמז קטן לאוקיינוסים נוראיים
ילד קטן חובט במים
משקפי-שמש חושפות עיניים כהות
ריסים מצלים משמש על האישונים
סולם מטפס לכיסא מציל
חלומות מטפסים לשומקום
חתיכת שמיים ריקה גם מענן וגם מתקוות
ציפור ללא ארץ מלקטת זרעים
דשא רמוס רגליים רודפות כדורים
בבודקה איש עם מכשיר טייפ שבור כמוהו
עיתון ישן מלא הודעות לא חשובות מאנשים לא חשובים
מחסום לא מצליח לבהוק מאור שמש,
הוא שוכב בגובה על האספלט כמו בול עץ מפלדה.

ערימת מסמרים קטנה
24 קראט של גשם
100 אחוז חמצן
יש לי תמונה שלך בארנק הכסף
אני עומד ברחוב רטוב, לא יודע לאן לפנות
הבתים סביבי כמו מבצרים מגודרים
הם מחזיקים כלבים טורפים
את ידעת שיהיה כך, אך לא אמרת דבר

מחזיק את האצבעות חזק-חזק שלא יפלו
מהדק את הצעיף סביב הפה והצוואר
בקרקעית האספלט אני רואה פנים שלי עקומות
אני נזכר שאין לי סיגריות

אני משחק בקיסם בין שיניי
הגרביים שלי רטובות וגם כובע הצמר
מרים עיניי אל התמרורים והשלטים
מחפש מחסה קטן וחם לחשוב על זה
קפה שחור רותח יכול לעזור
גם ריח קלפים ואפר
כל העצים משתחווים לאימא אדמה

100 אחוז אש במצית קטנה
אין לי סיגריה
יש סולם יעקב ליד הגן הגדול
יש בית-כנסת מאבנים לבנות
נייר טואלט מאובק לקנח ת'אף
חצים על הכבישים ל-8 כיווני רוחות

על הבקתה חורקת שבשבת
הדלת נעולה והאדמה בוץ
כמה כלי-עבודה ישנים זרוקים
טרקטור ישן שנפח את נשמתו

מהמרי הקלפים מכירים אותי
הם מהמרים כל יום על ליבם ורכושם
השבשבת מסתובבת כמו פורפרה
הדלת נפרצת מהרוחות
אני מניח ערימת מסמרים קטנה.

קר
עם השאריות של מוחי אני יושב משותק
מעשן סיגריות
לאף אחד לא אכפת ממני באמת, זה נכון
ימים ולילות שלמים אני לבד בבית
מנסה להבין אולי עשיתי משהו לא בסדר
לאף אחד לא אכפת ממני באמת, זה נכון

הלב שלי נשבר כבר עשרות פעמים
והסכין עדיין מסתובבת בו

זה עולם קשה
ולי כבר אין כוח
ימים ולילות שלמים אני לבד בבית
אם עשיתי משהו לא בסדר
אם עשו לי משהו לא בסדר
זה הראש שלי שנשבר
וזה הלב
וזה אני שהולך לעזאזל כל יום קצת יותר

לאף אחד בעולם הזה לא אכפת ממני.

מקופל כמו אבן בין שמיכות
אני עננה קטנה לבנה
ילדים קטנים לא יודעים למה הם בוכים
בגילי אני יודע
ירושלים של מעלה נושפת אדי קור
בחפצה לשמיים ושטיח שחור מכסה את האדמה

כמו שהוא לא קולט ולא מבין, גם אני
מרוצת הרכבת מהירה מדי מתנדנדת על המסילה
לאן בכלל נוסעים ומי הם הנוסעים

לפעמים מתחשק לי לבכות
קשה לבכות בגילי.