+ אני מתבייש לשלוח את הילד שלי לגן. הגננת האולטרה-סקסית הזאת
כל הזמן מנסה להתחיל איתי.
- אז מה אני צריכה לעשות? גם לכבס, גם לנקות, גם כלים, גם
רצפה, גם ללכת לעבודה עם הבוס השמן המקריח, וגם לקחת את הילד
לגן? כאילו, אין לי דברים אחרים לעשות? מה, אני השפחה פה בבית?

+ אז מה את רוצה שאני אעשה? שאני אשלח את הילד לגן, ואפגוש את
הגננת האולטרה-סקסית הזאת, ושהיא תפתה אותי?
- כן, למה לא. תעשה את זה, אם זה מה שצריך.
+ אבל היא תפתה אותי לשכב איתה!
- אז תשכב איתה, מה יש? מה, אתה נגעל ממנה או משהו?
+ לא, בכלל לא. פשוט חשבתי שאת לא...
- שאני לא מה?
+ שאת לא תאהבי את הרעיון.
- למה, אני חושבת שזה רעיון נפלא. ככה יהיה לי זמן לקום כמו
שצריך, ללכת למכולת, ולארגן לעצמי את היום כמו שצריך. מגיע לי,
אתה לא חושב?
+ מה? כן, בטח שאני חושב... כלומר... כן, מגיע לך.
- אז סגרנו.

דודי והארטיק
לפני המון שנים היה רצח במעלה-אדומים. החתולה הג'ינג'ית של
שמעון השכן, רצחה בדם קר את החתול סימון של סוניה. מיד יצאו
אלפים לקיוסק השכונתי למחות על האלימות הגואה בעיר. מני,
ראש-העיר, וגם המוכר בקיוסק, ניסה להרגיע את האנשים המתלהמים.
הוא עשה את זה בשיטת קרי - מבט ענוו של אכזבה, וידיים מושטות
בתחינה לשקט. אבל יושבי העיר למודת האלימות לא קנו זאת, ודרשו
ארטיקים בחינם. לא נותרה לו ברירה, וכל מלאי הארטיק קרח,
התותי-פרוטי, והצ'אנקי מאנקי שלו חולקו במהירות ונעלמו כבמטה
קסם. בעיתונות כינו את זה - "יום הארטיקים הרצחני." בין
המאושרים שקיבלו ארטיק, היה דודי הקטן בן השלוש, ששמח מאוד
לקבל ולאכול / למצוץ ארטיק בפעם הראשונה בחייו. הוריו היו
עניים מאוד, ולא יכלו להרשות לעצמם לקנות לו ארטיק, אלא רק את
הדברים הבסיסיים - כמו וילות עם בריכות וג'קוזי, חופשות פאר
בלוב, וארוחות שחיתות בסטקיית "הסטקייה של ז'וזו." לכן הוא שמח
מאוד על הארטיק שנפל בחלקו, ועוד יותר על מיקי מאוס, שהיה
מצוייר על עטיפת הארטיק. הוא שמר את העטיפה, ולאחר שהגיע
לביתו, שיכור מהארטיק, רחץ את העטיפה וייבש אותה, ואז גזר את
דמותו של מיקי מאוס כוכב עליון, והדביק אותו מעל מיטתו על
הפוסטר של אופטימוס פריים הגיבור. כשהגיעו כל יושבי האי
(מעלה-אדומים היה אי) לפסגת מגדל השן בו היה ביתו, התמוגגו
כולם מהעזרה שקיבל הרובוטריק אופטימוס פריים בדמותו של מיקי
מאוס העשוי ללא חת. מיד המליכו את דודי הקטן למלך, ומשחו אותו
בשמן, ואמרו "אתה תמלוך עלינו." ומאז הפכה מעלה -אדומים לממלכת
הארטיקים של העולם, ושמו של דודי הקטן עבר מ-פה לאוזן למרחקים
בתור אדם ענוו וירא מתוקים היודע את טיבו של הארטיק כמשמח לבב
אנוש. וזה סופו של הסיפור רב העוצמה על "דודי והארטיק."

אני אוהב אותך, בייבי
אתה אומר לה במילים עדינות, אני אוהב אותך, בייבי. והיא צוחקת
בצורה עדינה, אני יודעת. ואתה מתפלא על תבונתה, איך את יודעת?
והיא צוחקת, כולם אוהבים אותי. אתה מתמלא מבוכה, ואז היא צוחקת
שוב ואומרת, לא, סתם, זה כתוב לך על המצח, איך שאתה מביט בי.
וגאוותך שוב מתנפחת, אז מה את מוכנה לעשות למעני? אתה שואל
בהשתוקקות. מה זאת אומרת? היא מתבלבלת. אני אוהב אותך, אתה
אומר, את חייבת לי. אני חייבת לך כי אתה אוהב אותי? היא שואלת
בתדהמה. בוודאי, אתה עונה, הרי לא כל אחד אוהב אותך כמוני, את
צריכה להעריך, את צריכה לכבד, את צריכה להראות לי את הכרת
התודה שלך. לא, לא, לא, היא אומרת, אם אתה אוהב אותי, זה אתה
שצריך לעשות בשבילי, למעני, ולא להפך. מה זאת אומרת? אתה תמה,
גם לתת לך אהבה, וגם לעשות למענך? זה נראה לי כמו עסקה לא
הוגנת. ככה זה, היא אומרת. אתה אוהב, אתה מוקיר, אתה סוגד, אתה
מתחנחן, אתה רוצה לפנק, להעניק, לתת... גם לאהוב וגם כל זאת,
לא ולא, אני לא מוכן. אני אוהב, אני זה שאוהב, את צריכה להעניק
לי. היא שותקת רגע ומחליטה להבין את ההיגיון. טוב, מה אתה
רוצה? מה אני רוצה, אתה אומר, זה פשוט מאוד, אני רוצה שתעניקי
לי את האפשרות להוקיר אותך, לסגוד לך, להתחנחן אלייך, לפנק
אותך, להעניק לך, לתת לך את האהבה שלי אלייך. הו, היא קוראת
בהפתעה. אני מסכימה להעניק לך את זה...

תחתונים וחטאים
ואנחנו כבר בבגדים תחתונים. אני עם תחתוני בוקסר, והיא עם
תחתונים קטנטנים וחזיית תחרה כזאת שקולטת את כל השדונים
החמודים שלה. אני מנשק ומוצץ את השפתיים המקנטרות שלה, והיא
מחייכת ומלטפת עם לשונה את לשוני, וידיה כרוכות סביב צווארי,
ואני מנשק ומלקק את צווארה, והיא זוקפת ראשה אחור בהנאה.
והיא שולחת ידיה אחור ומתירה את החזייה, ובטוחה שאני אוהב את
מה שאני רואה, והיא צודקת. אני מנשק את לוח לבה ויורד לשדיה,
אוסף אותן בעדינות בשפתיי, ממלא את פי בעדינות בפטמותיה ונושך
קלות רק בשפתיי את קצות פטמותיה שעומדות זקורות מתאוות לי.
והיא משילה את תחתוניי, ומלטפת את זקפתי, ומתקרבת, ומלקקת את
תאוותי, ומשחקת בין אצבעותיה באשכיי כמו ג'ולות, ושפתייה
יונקות בעדינות את אשכיי, ומכניסות לתוכן את קצה זקפתי, בעוד
לשונה מלקלקת על הקצה בעדינות רטובה ומטרפת.
אני מפשיל ממנה את תחתוניה הקטנטנים, ומסונוור מהפות הרטוב
והעדין שכמו זוהר אליי ומנצנץ, כפרח עטור טל. אני מכניס את
איברי לתוכה, והיא נאנקת ונמסה, וידיה כרוכות על שכמי, בעודי
אוהב אותה בתוכה והיא מגישה את שדייה לשפתיי.
היא מחבקת ברגליה את אגני כשאני נכנס לתוכה, והרטיבות שלה
גדולה, וכך גם עיניה שדומעות, והיא מנגבת את עיניה ומנשקת את
חזי. ואני מנשק את שפתייה והיא נושקת אותי וממררת בבכי, ואני
מנגב את הדמעות מעיניה ושואל אותה - למה את בוכה, יפיפייה?
והיא בולעת רוק ומשתנקת, ואומרת בקול מרוסק - אתה כל-כך מזכיר
לי את אבא שלי.

בום.

מזדיינת
בתור בן-אדם חסר אקסל, רציתי להגיד לך, יותר נכון לשאול, אתה
מטומטם? מה זאת אומרת אהבה ללא מגע גופני? אין דבר כזה. כאילו,
אהבה רוחנית, אפלטונית? תתקע אותה וזהו! אז מה, אתה עושה ביד?
ומה היא עושה? חחח... כן, בטח, בחלומות. היא מזדיינת! ובגדול!
אבל לא איתך! למה? כי אתה מטומטם! היא משחקת לך בראש, היא רוצה
להטריף אותך. הרי היא יודעת כמה אתה נמשך אליה, אז מה, מה זאת
אומרת לתעל את זה לאהבה רוחנית? אתה בודהיסט? תתקע אותה! היא
מזדיינת עם אחרים! עם צורה ופה כמו שלה, לא בעיה לה להשיג
זיונים, והיא משיגה ועוד איך. בזמן שהרוחניות שלך אוהבת אותה
אהבה רוחנית, מישהו אחר אוהב הרבה לונג-טיים את הקוס שלה,
חחח... חזרתם פצועים נפשית מהודו, אה? יענו, רוחניים כאלה.
איזה, אני אומר לך, תאמין לסחבק, היא מזדיינת! מז-ד-יי-נת!
ואפילו מגמרת. אתה לא מאמין? אני אזיין אותה ואשלח לך התמונות
מהאייפון. ואז נראה מי חכם ומי רוחני, פסיכי.