אין לו תקרה. יש לו בית ללא תקרה. יותר נכון - דירה ללא תקרה
בקומה העליונה. במקור זו דירה שניסו לבנות על הקומה שמתחתיו,
שהייתה פעם הקומה האחרונה. בנו את הכול, אבל שכחו את התקרה.
היו בעיות עם הקבלנים, הבנאים, אני לא יודע מה. בנו קירות, בנו
צנרת, בנו הכול, רצו לבנות בסוף את התקרה, לא בנו. אז הוא
נשאר בלי תקרה. בגלל זה השכירו לו את הדירה במחיר אפסי. אין
תקרה, אמרו לו, אבל לפחות יש לך פינה לגור בה. אז כשהיו שואלים
אותו, הוא היה אומר שהוא גר על הגג, כי הוא לא ראה בזה דירה
ממש. אבל הכול היה, תנור, מקרר, אפילו מיקרוגל וסטריאו הוא
סידר לו, והייתה גם מקלחת, אבל לא הייתה תקרה.
אז בקיץ היה די סבבה. הוא היה יכול לשכב במיטה ולראות את
הכוכבים פרושים מעליו, לעשן סיגריה ולשמוע מוזיקה. אבל בגשמים
הוא היה מתענה ממש. הגשם ניטח על מיטתו, על מכשירי החשמל, על
הספות הנוחות, מרטיב את הארונות והמזווה על תכולתם, וגורם לו
להרגיש ממש מסכן. הוא היה שם מטריה על הראש, וככה יישן, כשהגשם
מרטיב את כל מיטתו, והוא שומע ומרגיש את הרוחות עמוק-עמוק
בעצמות. "זה בלתי אפשרי לגור שם," היה אומר כל חורף, לכל מי
שרצה לשמוע. אבל לא היה לו מקום אחר. הוא ניסה, הוא לא היה
טיפש, הוא ניסה למתוח יריעות במקום תקרה על השפיצים של הקירות,
אבל הרוח העיפה אותן והרוח קרעה אותן, והגשם ניקב אותן, וזו
לא הייתה אופציה טובה. וכאדם שנכנע לגורל, כי ככה חינכו אותו -
שהכול לטובה, הוא וויתר על היריעות ונתן לגשם להיכנס לתוך
דירתו. כל אביב הוא היה מתעורר ממש לתקווה חדשה. השכנים היו
פורשים שטיחים בחצר וקולים גרעינים שחורים, והוא היה מאושר, כי
הנה השמש תייבש את דירתו והוא יוכל לקנות מכשירי חשמל חדשים.
ובקיץ, אפילו בשיא החמסין, לא היה לו כל-כך חם בדירה חסרת הגג,
כי היה מלא אוויר שקירר את דירתו, ולא הפך אותה לקופסת
סרדינים. הוא היה יושב תחת שמשיה גדולה בסלון, בקיץ, שותה
משקאות קרים, מאזין למוזיקה וקורא ספרים. |