באותו יום קיץ חלומי, דפקה מחשבה על דלת מוחי
פרועה, הזויה, מאוד לא שגרתית
החום הרב כנראה שימש לה השראה,
ספוג זיעה, מעולף שוכב על מיטתי ומתעניין במחשבתי...

חם וחשוך, קדחת במאורה, הביל כמו בג'ונגל
הבית סגור, הווילונות מוגפים, התריסים סגורים
והמיטה היא אלונקה, מועלת בעזרת ילידים אצטקים
אל הרי הזהב, אל טקס שאיש ממנו עוד לא שב.

וכשאני כלוא בתוך ערפילית ההזיה, בין ערות לחלום
הגיע אליי ממרחקים קול רך, קול חלש, קול.....
והנה שוב חוזרים אליי הצלילים של אותו קול
והם רכים והם נעימים....נעלמים ומופיעים.

אט אט הצלילים הופכים לדבר ברור, מוחשי...
המוחשות הופכת ממשית ואיתה המגע-
ליטוף - נועם - ומשב פתאומי של רוח קרירה
כפות ידיים של אישה, אצבעות מטיילות על שפתיי
הופכות אותי צמא, אבל למה? הופכות אותי ערג...

ופתאום הרגשת חנק, איני יכול לנשום, פי מלא,
הליטוף... לא זה אינו ליטוף....
בחיי אלוהים! שד גדול, פיטמה, אני מדמיין? הוזה?
לא ולא... איזה מין חנק הוא זה?

לא יכולתי לעשות דבר, משותק, חנוק, רק דבר אחד עשיתי-
ינקתי, ינקתי ונשמתי, חזרתי לחיים ושוב ינקתי, עוד ועוד
ועוד...
החלב חם... מתוק... כולי זיעה... המאמץ כביר
אני חוזר לשם, לאן אני חוזר?
לשם אני חוזר...
לחיק אימי אני שב.