7.8.10

הוא מתעורר לאט ושוב הוא מאחר
זה סך הכל היסטוריה, אין מה למהר
תלבושת אחידה מוציא מהארון
תוחב עמוק לתיק, שוכח עפרון

מגיע לכיתה, זה כבר שיעור שני
"עוד פעם מאחר"? "המורה, זה לא אני"
והיא פולטת מתסכול, מתוך חוסר אונים
"ממך כבר אין לי ציפיות, אתה על הפנים"

"ממילא היא סימנה אותי", הוא לעצמו חושב
"אז אין כל טעם שבשקט בכיתה אשב
בכל מקרה איתה אני לא אצליח בבגרות
אז לפחות נעביר כאן את הזמן במהירות"

-מספיק לדבר!
-מה את רוצה?
-אל תתחצף!
-דברי יפה
-צא מהכיתה!
-לא רוצה
-צא מהכיתה!
-לא יוצא
-צא מהכיתה!
-תבקשי יפה
-צא מהכיתה!

בבית ההורים כבר לא מעירים
שנים שהם אוכלים ממנו מרורים
ובסך הכל הוא כזה ילד מקסים
אז חבל על הוויכוח - זה רק יפגע ביחסים

ולמרות זאת, בין פסלי פיות למדגישים סגולים
בעבודה בחנות הכל עד חמישה שקלים
הוא מחליט שמחר הוא למורה יוכיח
שגם הוא מסוגל להיות תלמיד מצליח

בבוקר, ראו זה פלא, הוא מגיע בזמן
יושב עם תלבושת, עט ועם ספר מוכן
וכשחברו משליך עליו נייר מקומט
הוא צועק "זה מפריע, יעקב, קיבינימאט!"

-מספיק לקלל!
-זה הוא התחיל!
-אל תתחצף!
-דברי יפה
-צא מהכיתה!
-לא רוצה
-צא מהכיתה!
-לא יוצא
-צא מהכיתה!
-תבקשי יפה
-צא מהכיתה!

והערב, בין פסלי הפיות והמדגישים הסגולים
בעבודה בחנות הכל עד חמישה שקלים
איך יתפוש את עצמו ולמה כבר ישאף?
האם יחליט לעשות מאמץ נוסף?