דוד זיסקינד / פלשבקים |
נוגע במקומות שבקשת למחוק.
גלים חזקים ניתכים אל החוף.
סערה רומסת, עוקרת כל חלקה טובה.
זכוכית מתנפצת לרסיסים,
רסיסי זיכרונות רדומים.
בשלשלאות כבולים, כלואים ללא ניע,
משתחררים מאחיזה לופתת אל החופש.
שדים בכל מקום, תוקפים ללא רחם.
הם שם מכרסמים בתוך הנפש,
מציבים מראות שביקשתי לקבור,
רק לא ליפול - חור שחור.
מערבולת, אור בוהק.
מהבטן יוצאת צעקה, מתפרצת.
שדים בורחים תופסים מקלט.
כאב מפלח צעקה היא מפלט.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|