זה מתעורר מציף הבזקים,
נוגע במקומות שבקשת למחוק.
גלים חזקים ניתכים אל החוף.
סערה רומסת, עוקרת כל חלקה טובה.

זכוכית מתנפצת לרסיסים,
רסיסי זיכרונות רדומים.
בשלשלאות כבולים, כלואים ללא ניע,
משתחררים מאחיזה לופתת אל החופש.

שדים בכל מקום, תוקפים ללא רחם.
הם שם מכרסמים בתוך הנפש,
מציבים מראות שביקשתי לקבור,
רק לא ליפול - חור שחור.

מערבולת, אור בוהק.
מהבטן יוצאת צעקה, מתפרצת.
שדים בורחים תופסים מקלט.
כאב מפלח צעקה היא מפלט.