אני אוהבת את הפות שלי
יש לו יופי פנימי
לפעמים הוא ביקורתי
והוא תמים
הוא רוצה לאכול, ולכבוש
ולאהוב ולהיות נאהב
והוא פשוט ויפה
כי הוא יודע להרגיש
וזה מספיק לו

עם המוח שלי אני במערכת יחסים מסובכת
ולא בא לי להרחיב על זה

והלב.
בתור איבר הוא מתפקד בסדר
בתור מטפורה הוא קצת מאובן.
כי הוא מפחד, ובצדק:
כי הוא רך ואין לו איך להתגונן
כי כבר המון זמן לא הוצאתי אותו לטיול
ואולי הוא חושב שאני אנטוש אותו
אחרי הפעם האחרונה שהגשתי אותו על כף יד פתוחה
אחרי כל הפעמים שראיתי אותו חוטף מכות ולא התערבתי.
והוא צודק.
גם אני הייתי מפחדת.

הידיים שלי הכי מקומטות שראיתי בחיים
(מישהו פעם אמר שכי עברתי המון גלגולים)
כתבתי השראה על יד ימין
והתרגשות על יד שמאל.
זה כדי שהמשמעויות של המלים האלה
(עם או בלי האותיות שמהוות אותן)
תמיד יהיו בתוכן
ויצרו יצירתיות.
שיזרמו דברים מתוך הידיים האלה.
אבל בשביל זה הן צריכות את המוח
והוא עסוק בדברים אחרים
ואת הלב
שמפחד לצאת מהבית.