בחושך הדמיון עובד פעמיים,
לא נעצר כלל בקו המים,
הוא עושה גלים, מסעיר,
הנה אני שוב צעיר.

מבין הגלים שבקו הרקיע,
אני רואה שוב את דמותך,
יונה לבנה וירח ברקע,
עוד גל והכל מתהפך.

רץ אלייך אל תוך המים,
לא נוגע בחול, מרחף.
הקצף מכסה את כל כולנו
גוף בגוף שוטף.

לו ידעת כמה ביקשתי
היית מתגשמת שוב אלי,
אולי מחבקת אולי מלטפת
אולי מנשקת שפתותיי.

רק רציתי שלא תלכי,
רק ביקשתי בשקיעה,
פנים ושפתיים, לחיים, עיניים,
ושתחייכי אלי, רק שתחייכי.

שוכב בחשכה על קו המים
גלים נוגעים, לי לא אכפת.
נגעתי בך נגעת בי,
אני לא לבד.