ובכן,
במה להתחיל?
אינני יודעת...
רק יודעת לומר לך שכבר אין לי דמעות.
רק יודעת לומר לך שאתה בליבי,
בימים, בעיקר בלילות.
רועי,
אתה היחידי שגרם לי להרגיש אחרי כל-כך הרבה זמן.
אתה הדבר היחידי שגרם לי לבכות
מפני שאינך רוצה להיות כאן.
האין זה אבסורד?
חופרת לעצמי שתי וערב,
מה השתבש?
מה עשיתי לא נכון?
ומוצאת כל-כך הרבה פגמים,
כל-כך הרבה טעויות.
ומצד אחד אומרת לעצמי
אין זה פלא שאינך חוזר.
מצד שני אני שואלת את עצמי
אם היה לנו כל-כך טוב בייחד,
מדוע אינך חוזר?
למה זה נגמר?
אמרת שטוב לך איתי,
אמרת שאתה מאושר,
הרגשתי.
רועי אני הרגשתי.
סופסוף הלב שלי הרגיש.
הרגשתי מאוהבת,
הרגשתי מתאהבת,
חיכיתי בכל יום בציפייה לצלצול שלך.
כשהגיע הלילה
חיכיתי לטלפון שלך לפני השינה,
לשיחה הכיפית שלנו,
הזורמת המצחיקה.
הרגשתי איך שאתה מחבק אותי מרחוק ועוטף אותי באהבה שלך,
מגן ...
מלטף אותי,
מכיל אותי, מקשיב לי, אוהב אותי.

ואני יודעת שלא סתם הרגשתי.
אני יודעת שזה לא היה עוד כיבוש,
עוד צורך במגע.

זה הרגיש לי בלב אמיתי,
זה עדיין מרגיש לי אמיתי.

זה משהו טוב.
אמרת בעצמך שזה מרגיש לך
כמו שזה הרגיש לך אז-משהו טוב.

אז למה וויתרת עליי?
למה נתת לי ללכת?
לא הייתי מספיק טובה?

אני יודעת שחוסר הביטחון שלי במערכות יחסים זהו גורם מרכזי.
אני יודעת את זה.
רועי,
אני לא יודעת אפילו איך להתחיל להסביר לך
כמה יוסי פגע,
כמה קשה ללב שלי להפתח ולהאמין שמישהו מסוגל לאהוב אותי בכלל.
וצדקת.
באמת לא נפתחתי,
באמת לא האמנתי.
האמנתי אבל לא באמת.
כמו שאתה רצית,אבל לא באמת.

יואו כל-כך כואב לי אתה  לא מסוגל אפילו לתאר לעצמך כמה
אתה חסר.
והשאלות האלו מציפות אותי ולא מרפות ממני.
אהבת?
מה היה כאן בעצם?
זו הייתה אהבה?
ולמה אתה לא חוזר?
למה לא איכפת לך ממני?
למה אני לא חשובה לך?
למה אני לא חסרה לך?

אתה לא מרגיש בחוסר שלי?
מגיעות השעות שבהן היינו מדברים..אתה לא רוצה לשמוע את הקול
שלי?
אתה לא מתגעגע אליי אומרת פאפי,
כמו שאני מתגעגעת אלייך אומר פאפאיה?
אני כל-כך רוצה שתחבק אותי.
רועי,אני כל-כך רוצה שתאחוז בי חזק, כמו בהתחלה,
שלא שיחררת אותי כשרציתי ללכת.
ופתאום שיחררת בבום.
כמו מכת ברק,רק מהכיוון השני
מהנגטיב, מהשלילה...
חחח.

ומאיר?
מה, לא נעשה יותר ג'וגינג?

פאפי,
אני מתגעגעת אלייך.
בבקשה תחזור.
אם אתה אוהב אותי תחזור.
אני אשתנה, אני מבטיחה.
אני לא אהיה יותר חסרת ביטחון.
אני אאמין לך.
אני אתן לך הזדמנות להוכיח את עצמך..
אני אתן הזדמנות לעצמי לאהוב באמת,
להיפתח, להרגיש, לא לפחד מהפחד
ולקבל את העובדה שאם יום אחד ניפרד
אז כנראה שזה מה שהיה צריך לקרות..

אבל לא עכשיו,
לא מיצינו,
לא הספקנו למצות,חבר.
לא הספקנו לאהוב.

בבקשה תחזור רועי.
אני לא הספקתי להגיד לך שאני אוהבת אותך.

ואתה חסר חבר, אתה חסר.

אמנם הקשר בינינו ברובו לא היה פיזית,
אבל כנראה שלפעמים לא צריך מגע.
כי יש אהבה שהיא אוניברסלית והיא מעל להכל.
ואני לא מצליחה לשכוח אותך.
אני מתגעגעת לחיבוק שלך,
אני מתגעגעת לנשיקה,
אני מתגעגעת לחיוך שלך...
אני מתגעגעת לאהבה שלך, היא חסרה...

וזה היה משהו טוב,

וזה כל-כך אבסורד
שאני כאן,
אני שתי רחובות ממך
אני כל-כך קרובה..
עם זאת אני רחוקה ממך אלפי שנות אור

ואתה לא בא
אתה לא מתקשר
וכל כך קשה לי להיות חזקה.

אבל אני יודעת שאני חייבת,
אין לי ברירה.

אני לא ארשה שיתנהגו אליי כמו לכלבה.
גם ככה דרכת עליי כשניסיתי לחזור.
אני לא אתן לסיפור יוסי לחזור על עצמו.
אני אוהבת אותך כמו שלא אהבתי הרבה זמן.

ואני בוכה.. לא בכיתי הרבה זמן.
הלב שלי הפשיר רועי.
הלב שלי הפשיר.
יש לך מושג בכלל מה זה אומר?

במשך שנים לא הצלחתי להתאהב באמת.
הלב שלי היה קפוא.
הזמן עצר בו מלכת.
הייתה בתוך הלב שלי שלכת.

אתה הפשרת אותו.
אתה גרמת לי להרגיש.
רק כשהלכת הבנתי כמה אני אוהבת אותך.
כמה כואב לי שאתה הולך ולא רוצה להיות איתי.
עברו חודשיים...
זה מרגיש לי כאילו שזה היה אתמול.
הכאב הוא אותו כאב.
החור בלב הוא אותו חור.
אני מנסה להטביע עצמי בעבודה כדי לא לחשוב עלייך.
עדיין יש את הדקות המתות שבין לבין שאתה צץ..
פתאום אני שומעת פאפאיה..
להיות בדייט עם מישהו אחר זה סיוט
כי זה לא אתה.
כי הוא לא מחבק כמוך,
כי הוא לא מגן כמוך.
הוא לא עוטף באהבה.
אני לא שומעת פאפאיה.
אני לא שומעת פאניהל'ה.
זה לא מרגיש כמוך.
רועי תחזור.
אני מצטערת:(
פאפי שלי.
בבקשה תחזור אליי,
אל תלך.
אל תשאיר אותי פה לבד.
אתה נותן לי כוח לעמוד מול הכל.
השמיים הם הגבול בשבילי בכל החזיתות,
כשאני איתך, לא כשאני לבד.
ואני קלאסה, אבל אני קלאסה שלך,
לא של אף אחד אחר.

אני אוהבת אותך.
אני מבקשת רק עוד הזדמנות ודי.