תומר רחמני / יום אחד עוד ננשום |
אולי האוויר שייצא מריאותיי השרוטות מזיכרונות,
ינשב לתוך נתיביי חייך.
מה תרגישי? האם הגוף שלך יזכור אותי?
האם הזיכרונות שאני משחרר לאוויר בכל נשימה, מישהו יודע להרגיש
אותן?
מישהו יודע איך לשאוף אותי?
האם אנשים שנושמים מסביבי חווים את הזיכרונות והכאבים שאני
נושף?
האוויר הוא ציבורי.
אני משתדל לשאוף את הלבד בתוך הציבורי.
אנשים שואפים בציבור ונושפים לבד, כל אדם ושאיפותיו, כל אדם
ונשימתו.
21.11.11
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|