עיניים מרצדות בין גופים מעומדים
סריקה מהירה, שאיפה לספיגת אנושיות.
מבעים קפואים במחשבה יומיומית,
מבעד לרשתית, רבדים שקריים.

המוח רוצה לשתול אמת ועתיד,
שתילים של התחדשות בבית קברות לדמיונות
מעטים שורדים בין שברי הימים,
חלקם נספגים וחלקם נקברים.

מרבדים של דאגות נעלמים באופק
מזמינים עוד נופים של רגשות.
החיים קונים לנו חוויות,
במחיר של רגעים נדירים בין השניות.

דבר חלול יכול להכיל.
צריך להתרוקן, להיפתח, לפנות מקום.
המון דברים נזרקים לאוויר בכל שנייה,
מה באמת אנחנו מחליטים לתפוס?

ועל כמה שתילים אנחנו דורכים כשאנחנו מביטים למעלה...

26/12/11