שולי בנג'י / בשנתו לבו נדם |
ימיו נשקו שנת היובל
איש אהוב ולא כנוע
העוזר לכל נופל.
בחוף ים רגליו יטביע
לריצת יומו יצא
ספורטאי עז ומכניע
מחייך לכל רוצה.
שריר בטנו שווה לסלע
כף ידו, כצבת תכאיב
על ראשו יגן הכובע
ובחיוך תמיד ישיב.
יומו ידע שבילי מולדת
מסעות ידעו רגליו
שחה בים, גרר מזחלת
וכחוט בריאות היו חייו.
בוקר בא, זרחה השמש
האיש לא קץ מתוך שנתו
לבו נדם עוד בליל אמש
ובא הקץ למשנתו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|