|
זה היה ביום חורפי
גופי ספון במעיל חמים
ממתין לבוא קרון הרכבת
אותי תביא אל יעדי.
ברציף, אין כל אדם
רק הרוחות כאן לבדם
מייללות כאן לצדי
כמארחות את בדידותי.
קרון הרכבת כבר פקד
את פני הרציף המבודד
אשר ריקד עם הרוחות
אשר נותרו מיללות.
אשב ספון בתוך עצמי
מול נערה יפת פנים
כשלצדה מונח תיקה
חבוק היטב בכף ידה.
מעט לפני תם הנסיעה
הניחה לצדי תיקה
רמזה ששוב תשוב
אך מבטה שדר עצבות.
ובתום נסיעתי
נותר תיקה בכף ידי
הנערה טרם חזרה
ובידי נותרה צרה.
על הרציף בתחנה
לא נראתה הנערה
בידי אוחז תיקה
עליו שמרתי בקפידה.
למחרת בדף עיתון
נכתב על זו מהקרון
שאל מותה קפצה
מהקרון שבדהרה.
|
|
|
הלאה אל המרחק
אמא שם במרחק
עוד מצפה לו דרך
ארוכה, אל המקום
בו אמא מחכה,
מדרך הר וים הלב
רוצה לשם, הלב
קורא לאמא...
נילס הולרגרסון
מחפש את אוגי,
כשבדרך פוגש את
שמשון ויובב
מרביצים לבלה
כדיי שתיתן להם
את הכתובת של
פינוקיו, כי הוא
זוכר מה קרה
לבינבה הקטנה,
אז כדיי להתחמק
מעונש של גברת
פילפלת הוא שר
להם את נעימת
הפתיחה של שלוש
ארבע חמש וחצי,
תוך כדיי מחשבה
על שישאר בינינו
עם דורון נשר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.