לשכוח, צריך לשכוח.
שאהבנו פעם,
שפעם רצינו יותר -
שהיינו ילדים.

לשכוח, צריך לשכוח -
את החלומות
את המאוויים.
את הנעורים
את המבטים
את ההבטחות.

לשכוח בשביל הלב
כדי שיהיה כוח להמשיך.
לשכוח צריך ומהר
כי צריך דברים להספיק.

כך אומר השכל
כך שח ההיגיון.

עצוב להילחם בשכל
מכאיב להלום ברגש -
להפנות לו עורף
לשייך אותו לזמן עבר.
למחוק את  זמן הילדות
לשכוח עת נערות.

לדעת שאין יותר חלומות
הם כבר לא יתגשמו
הם כבר לא יתממשו.
צריך לברוח מהם כמו ממכשלה
מושכים הם מטה
מושכים הם לאחור.

כמו אד שעולה מן העבר
ולאחר שנייה נעלם -
כך הרהורי ילדות.
כמו הבהובי אור בלילה
אין עימם ממש.
משלים הם ומטעים.
כמו שאין יודעים מאין מגיחים הם -
לא מאירים הם
רק מגבירים הבלבול.
לא אור המאיר הוא
אף לא מחמם.

כמו זיכרון רחוק
המתמזג עם האשליה.
כן,בצער יש להתנתק
בכאב יש לשכוח.

מהי אהבה כבר אין לדעת
מהו אותו רגש אין לשער.
מהם החלומות שהלכו ותפחו עם השנים
כבלון ההולך להתפקע.
האם הוא רק זיכרון
או שעתיד הוא לחזור?

האם האהבה נועדה רק לחולמים?
האם חלומות נועדו רק לאהבה?

קח הזיכרונות והשליכם
בגרת כבר ילד.
אין לדעת אם קיימת היא
או שלעד תישאר היא כחידה.

האומנם נשכח את האהבה?