היום הראש שלך מתעקש ללמד אותך לוותר על חלומות. כמובן שדברים
בגודל כזה לא לומדים ביום, ולא ברגע. אבל בשביל להתחיל את
התהליך יש להודות בפני עצמך בצורך עז לביצוע מטלה. המטלה
שעומדת מולך היא לחזור למציאות, לנחות על כדור הארץ, במדינה
החמה שלך ולדעת בבירור שהגיע הזמן לנתק. לנתק את העולם היפה
שבפנים ועל ידי הניתוק לסגור את הפער לבין העולם האכזר שבחוץ.
וכשאת אומרת לעצמך עולם אכזר זה נשמע לך כל כך ציורי, ומתנשא
ובכלל לא אמיתי, אבל זאת בעצם המילה הטובה ביותר לתאר אותו. את
הכח הענק והגדול שמכריח אותך כל פעם לקום מהמיטה למען עשייה.
ולאו דווקא עשייה שעושה לך טוב, עשייה מועילה. לא, העשייה שהוא
מתעקש לראות אצלך היא לצאת ידי חובה, לספק אנשים שאת לא אוהבת
ולא מכירה. וכשזו מבוצעת יש לך אישור לחזור לביתך, לזחול
למיטה, להתקפל ולברוח לכמה שעות מהעולם שבחוץ. העולם שתולה בך
עיניים ומצפה ממך למשהו מדהים כל פעם מחדש. מצפה ממך למעל
ומעבר לכוחותייך, כשהוא נותן לך פחות מהמינימום, ולפעמים סתם
זורק לך חרא בפנים, לשעשוע פרטי משלו.
אז איך מוותרים על חלומות, איך עוברים לחיות בידיעה שמה שאתה
רואה זה כל מה שתשיג אי פעם? לדעת שמה שלימדו אותך כשהיית קטן
לא נכון, ושאתה לא באמת מסוגל להשיג הכל בחיים האלה. לדעת
שהסיכוי שתמצא אושר בעולם הזה, הוא כמעט אפסי. במיוחד בהתחשב
בעובדה שאתה לא מאמין גדול, ואושר לא נמצא ברשימת האמונות
הפרטיות שלך.
אז את יודעת שהמציאות שונה לחלוטין מהחלומות. עכשיו איך מגיעים
לשם?